אנשים ללא פנים
כשנולדת, תמיד היית ילד מיוחד,
לא אהבת לשחק, לא אהבת אף אחד.
היית מסוגר בעצמך ובציורייך,
שבהם היית מצייר לרוב על חייך.
והסיפורים שתמיד כתבת,
היו על אנשים שלא הכרת;
אנשים שלא מבינים,
אנשים ללא פנים.
"אבל אל תבכה",
אמרתי שוב ושוב.
זוכרת את היום,
שלעולם לא ישוב.
כשהגיע הרגע, ולצבא התגייסת,
ישר בלי לחשוב, לקרבי אז רצת.
בכל המקומות שנלחמת בהם,
היו אנשים שציירת,
אנשים ללא פנים.
תגובות (1)
זה מתאים לקטגוריה של שירים. לא הבנתי לגמרי אבל הרגשתי שיש פה משהו עמוק עם סיפור ורגש בפנים