אני והכוכבים

השמיים תקפו אותי.
אבל איך בורחים מהשמיים?
האם זה אפשרי?
אומרים שאם תרצה, השמיים הם הגבול.
אז כנראה שאי אפשר.

אבל גם אומרים שאם תרצה אין זו אגדה!
אולי לאחרים…
בשבילי הכול סיפורי לילה ולילה.
מיטה ואוכל טוב?
להיות בריאה ושמחה?
לא הצלחתם להצחיק אותי.

תנסו יותר בפעם הבאה.
כן, כן, השמש אולי מאירה את דרכי,
אבל בלילה הירח מנצחה.
היא לא חייבת להאיר אותו,
זה הכוכבים שביקשו ממנה.

הכוכבים האלה לא כמו שהם נראים.
תמימים ועדינים…
לא!
הם ערמומיים, זדוניים, מרושעים…

"גמרתם לצייר?" שאלה המורה.
"שירה גמרת לצייר?" שאלה אותי.
"כן המורה" עניתי.
"זה… ציור מעניין מאוד" אמרה על ציורי.
"תודה" אמרתי וחייכתי חיוך כשל הכוכבים.
"איך את קוראת לו?" שאלה וניסתה להסתיר הבעה של צמרמורת מהציור.
"אני קוראת לו…" התחלתי לומר ואז, כשל הכוכבים בשמיים, נהייתי ערמומית.
האור נכבה ונשמעה צרחה.
של המורה.
"סכין מגואלת בדם" אמרתי בחיוך זדוני.
אני והכוכבים נסתדר טוב…