אנג'י

אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי אותה כאילו זה היה אתמול.
אז שיערה היה שחור כעורב ועיניה היו סגולות כמו לוונדר. עורה היה חלק מכל פגם ושקיות עיניה היו כהות כאילו לא ישנה שנים אבל איכשהו היא נראתה מושלמת גם איתן. אז הייתי בת 5 ולא היו לי שקיות מתחת לעיינים אז חשבתי שכשאני אגדל ולי יהיו שקיות מתחת לעיינים אני אראה טוב כמוה.
עברו 5 שנים ואני בת 10 עם שקיות מתחת לעיינים ואז ראיתי אותה עוד פעם אבל היא נראתה שונה.
שיערה היה כתום כגזר ועיניה היו חומות כמו שוקולד מומס והפעם היו פצעים גדולים ואדומים על פניה ולמרות זאת היא נראתה מושלמת. חשבתי שגם אני אראה כך עם פצעים על הפנים .
עברו 5 שנים ואני בת 15 וראיתי אותה עוד פעם וכמובן, היא נראתה שונה.
שיערה היה כחול כמו הים ועיניה היו ירוקות כמו עלי השלכת הראשונים בסתיו והפעם עיניה היו אדומות ונפוחות ולמרות זאת היא נראתה מושלמת, חשבתי שגם אני אראה כך עם עינים נפוחות.
היום אני בת 19 ואני כבר יודעת מי תבוא שנה הבאה. המצאתי לה שם, אנג'י , כי היה לזה צליל נחמד.
עכשיו כבר נעלמו הפצעים ואת השקיות אני מסתירה עם איפור אך אני בכלל לא נראת כמו אנג'י עם עינים נפוחות ואני מפחדת מאיך שאנג'י תבוא בפעם הבאה.
תמיד שחשבתי עליה ועל יופיה חייכתי, הרגשתי מאושרת בגלל המראה שלה אבל עכשיו, אני יודעת שגם היא סובלת מאוד .