אמון לא קיים
"זה בסדר" לחשתי מבין העננים.
"אני סולחת לך" אמרתי לאבי מלמעלה.
מבטיהם ההמומים של המלאכים בעלי הכנפיים המלטפות ננעצו בי כאלפי סכינים.
"מה?" שאלתי בתמימותי.
לרגע הייתה שתיקה שנדמה היה כי לא תיגמר לעולם.
"הוא הרג אותך" לבסוף אמר אחד ופילח את הדממה.
"אבל הוא אבא שלי" עניתי בחצי חיוך עדין.
"הוא שכח אותך ובגללו את עכשיו כאן!" אמרה אחרת.
קולה העבה נישא באוויר והדהד באוזניי.
"הוא לא התכוון…" אמרתי בחמלה.
"הוא עדיין אוהב אותי ואני עדיין אוהבת אותו," הוספתי. "ורואים שהוא מצטער מאוד…" לחשתי בקול עצוב יותר.
"הוא לא התכוון…" חזרתי על דברי, מנסה לשכנע את עצמי יותר מאשר את המלאכים.
"יקירתנו, את תמימה והעולם אכזר, מתת בגיל צעיר כול כך. רך כול כך… מה הספקת לעשות עם חייך? לזחול, לאכול ולבכות? מידי פעם לאבד מוצץ?
עוד לא גמרת את הגן…
עוד לא הושחטת על ידי הרוע שביצר האדם.
אך אל דאגה, אנחנו נעשה את זה במקומם" אמרה אותה המלאכית בקולה העבה.
"אבל הוא לא התכוון…" היססתי.
"נכון?" שאלתי בתקווה, אך בליבי ידעתי שמשהו לא היה בסדר במאורע, אך שמרתי זאת לעצמי. לא שיתפתי.
"קדימה, השיעור הראשון מתחיל עכשיו" אמר מלאך אחר ושם ידו על כתפיי.
"על מה נלמד עכשיו?" שאלתי בוויתור.
"על החוק הראשון בבני אדם" ענה המלאך.
"אמון" סיכם במילה אחת.
"אמון זו הדרך לחיות?" שאלתי בחצי חיוך.
"לא" ענה המלאך. "אמון, לא קיים"
תגובות (14)
אהבתי את הכתיבה שלך מאוד :)
שלום, מדבר המנהל של הפרויקט!
הסיפור הוא סיפור נפלט. הייתי ממליץ לחשוף אם מי היא מדברת כי זה הופך את הסיפור לקצת פחת ברור.
תיקון: כול- כל*. קחי לתשומת לבך.
הסיפור מדבר על משהו מאוד עוצמתי והוא עצוב. ביטוי רגשות טוב מאוד מתבצע בשיר. כל הכבוד!
מקווה שתקשיבי לעצותיי ותשתפרי בהמשך,
ממני, מנהל הפרוייקט!
א. מנהל של איזה פרויקט בדיוק?…
ב. אני יודעת שכל כותבים בלי ו', אני לא סתומה, שגיאות הכתיב היחידות שלי הן טעיות הקלדה. אני פשוט כותבת ככה עוד מכיתה א', אני מאמינה שכול צריך להיות עם ו' ולא בלי ו'.
שריטה שלי, כמו שלפעמים בבריכות אני מדמיינת כרישים ואז אני חייבת לצאת להירגע קצת…
אז כמו שאני תמיד אומרת: יש אנשים שרוטים, ויש אנשים פחות שרוטים.
אני רוצה להאמין שאני מהפחות.
אבל תודה :)
סליחה, אבל תן לי להתערב כאן לרגע. אתה מתכוון, בתגובה הזאת, שסיפור מעביר רגשות פחות טוב משיר? לדעתי סיפור יכול להעביר רגשות בצורה מדהימה, ולעיתים אף יותר טוב מאשר בשיר שכן בסיפור אתה הרבה יותר ספציפי וברור מאשר בשיר, שעלול להיות מפורש בדרכים רבות הרבה יותר מסיפור.
ולכותבת, כדי לא לעשות יותר מדי תגובות:
זה יפה מאוד, אהבתי את זה. מעניין אותי איך היא ידעה שהם מלאכים. כי יש להם כנפיים? ועכשיו, כאשר היא מתה, מדוע היא צריכה ללמוד את דרכי האדם? היא לא עומדת לחזור אליהם בכל אופן, האם הם מנסים לרמוז לה לא לסמוך גם עליהם? הם רומזים שהם כמו בני אדם?
אממ זה לא קטע פילוסופי.
אני לא צריכה להסביר איך היא ידעה שהם מלאכים ולמה היא לומדת את חוקי העולם.
זה היופי בזה, זו הפרשנות שלי.
אולי זה לא סגנון הכתיבה שלך, אבל זה בהחלט שלי.
*עם מי היא מדברת ולא אם מי היא מדברת. בין אם זו טעות הקלדה או לא, תשים לב לזה.
הסיפור מרגש, יפה. הרגשות עוברים בצורה ברורה וגם הרעיון.
ולדעתי אפשר לכתוב גם כול עם ו׳. אני לא בטוחה אבל נראה לי שזה גם נכון.
אהבתי :)
מדהים ועצוב בו זמנית.
אני ממש אוהבת את זה. זה עצוב ומרגישים את התקווה של הילדה למרות מה שקרה לה. מדהים.
מדהים, פשוט בלי מילים. אני חולקת על דברי "מנהל הפרוייקט" או מה שזה לא יהיה, אבל הכתיבה שלך מדהימה. לא מצאתי שום פגם. הדבר היחיד שהפריע לי אישית, זה המילה "קקי" לא שיש לי בעיה איתה חס וחלילה, (חחחח, איזה נושא) אבל היא שברה את הטהורות שבסיפור. (זה סיפור כן?)
מלאך:)
צודקת לגמרי
האמת, לופה, לא ממש אכפת לי.
אני מוכנה לחיות עם האפשרות שלכתוב "כול" זו טעות.
מה תעשה??
חח בקריאה חוזרת שמתי לב שמחקתי את הקקי כי גם לי הוא הפריע…
פתאום אני קולטת איזה קשים הביקורות של אנשים לפעמים, אולי גם שלי לפעמים…
אבל אני משתדלת שלא, מן הסתם לאף אחד פה אין אג'נדה לפגוע ברגשות של מישהו אחר בכוונה (אני מקווה לפחות).
בכל מקרה, סתם להגיב (למרות שרוב אלה שהגיבו בטח לא יראו את זה), אני באמת לא חושבת שאני צריכה להסביר את הכול בסיפור. אני חושבת שזה שהיא יודעת שאלו מלאכים זה לא כי יש להם כנפיים זה יכול להיות מהרבה סיבות וכאן נכנסת הפרשנות של כל אחד.
יכול להיות שאמרו לה מקדום, יכול להיות בגלל הכנפיים ואני אוהבת לחשוב שהיא פשוט ידעה את זה. כמו שכשאתה רואה בן, איך אתה יודע שזה בן? והמלאכים רוצים ללמד אותה את דרכי האדם כדי שהיא תהיה מושחתת וטהורה מספיק באותו הזמן כדי להיות מלאכית.
שהיא תהיה טהורה, אך לא תמימה מידי.
זהו :)