אמא את אשמה/מכתב לאמא

אמא אני מצולק נפשית הימים נהיו יותר קשים ואיתם המחשבות, הזמנים לא זזים וכאב גדל הוא נורא עמוק הוא חודר לעצמות ומכאיב בכל הגוף
הוא איתי בכל מקום
ועם זה יעבור אז תקפוץ בעיה אחרת כל בעיה שעוברת יש עוד בעיה זה כאילו מעולם לא יהיה איזה פאק בייצור הכל מתנהל בצורה מושלמת בעיה אחר בעיה, מה נותר לי לעשות ולנשום לצפות שהזמן יעשה את שלו ועוד כמה קלישאות שהחברה זורקת,ואני בתוכי לא יודע עם מגיע לי טוב
מרגיש שאני לא שווה את זה,החיים מסבוכים צריך ללמד אותנו על החיים ולא על לימודים,אני יקח נשימה עמוקה ומקווה שהכאב יפסק.
מרגיש שאנ כלוא בגוף של עצמי ולא יודע עם אני רוצה להשתחרר מעדיף לסבול יש בזה משהו כיף.