אכזבה
אני מעדיף לאכזב את עצמי
מאשר שאחרים יאכזבו אותי
זה מסביר הרבה על האהבה שלי
ועל התשוקות שלי כאדם בחברה
ממתמטיקה ועד פיזיקה
תלוי בי ובחוקי הטבע
ואף על פי שחוקי הטבע הם בשורשי האדם
אני נותן ייחוס אמוציונלי לאדם
ואז האדם לא ברור, הולך משונה
לא ניתן לצפייה, עם תשוקות ומחשבות
והכאבים שלי אני מפיל עליו
הכל על מצע של קיוויתי ונתתי בו תקווה
התאכזבתי מספיק מאדם לחברו
אז אני חותך, קשה לי לשתוק
אבל כשאני עושה את זה אני שוכח
שהאמוציות שלי גדולות מדי לאדם שנודד
תגובות (2)
יקירE,
אני מבין את החיבור לחוקי הטבע, את התשוקה להבין את העולם, ואפילו את האכזבה מרוב בני האדם.
לא הבנתי מדוע אתה מאכזב את עצמך, ומדוע אתה משלים עם האכזבה.
המִכתַם עצמו כתוב טוב, קל לקריאה, וללא שגיאות עברית.
למדת מתמטיקה, ואתה אוהב את המקצוע. מסיבה זו, הייתי מצפה לחריזה ומשקל קצת יותר מוצלחים. אבל, כמובן, אי־אפשר לתחום אומנות.
"ו[את ]הכאבים שלי" – המילה 'הכאבים' היא מושא, לא נושא.
"מצע של קיוויתי" – ???
אשמח לקרוא תגובות שלך באתר. אם יש לך זמן לכתוב ולפרסם, בטוח שיש לך גם זמן לקרוא.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
האכזבה העצמית נובעת מתוך מעיין הנפער במרומים, ושופך אותה עלינו מלמעלה. השאלה היא אם האכזבה המדוברת נספגת בך, או נוזלת מטה לשכבות החלשות יותר של האנשים הנמצאים תחתיך ומשקה אותם (כפי שהאכזבה העצמית של האנשים הנמצאים מעליך משקה אותך).