איש קו

על איש שהוא לא קו בפני עצמו
שהרשה לי לרגע לתאר את עולמו

היה מסתובב לו בעולם בדרך כלל יחף, המבטים מכל הסוגים שהיה מקבל היו מסיבים לו עונג מסוים, לא שהוא היה נעלב אם מישהו במקרה לא שם לב עליו בכלל, אבל עדיין, משהו במחשבה, שהוא עצמו גרם למישהו לתהות ואפילו התהייה הקטנה ביותר לרגע החולף ביותר, סיפקה אותו. כך היה מתנווד לו בערים ובכפרים, בגיאיות ובעמקים, בתחנות רכבת מלאות לכלוך וזוהמה כזו שאפילו הוא עצמו היה שם איזה זוג גרביים מכמה שהוא נגעל. כך מתלפף לו ברחובות, סמטאות, נהרות, צוקים ומנהרות, מחפש מבטים.

מדי פעם היו עוצרים אותו אנשים, גם בקבוצות וגם בודדים, ושואלים אותו או סתם מצטרפים ומתחברים. הייתה את הפעם ההיא שהתחבר לחבורת אנשים ממש מוזרים, איתם הוא הרגיש מעט בבית אבל הכי זר שבעולם. ששאלו אותו לבסוף מה הקו שלו אמר "עקום, כמו של כולם".