איפה גן העדן?

"יפה גן העדן ?" שאל מיגל את רוברטו "אנחנו שטים ושטים ולא רואים דבר.?"
"סבלנות!, עוד תראה ותודה לי על כך. השניים המשיכו לשוט בסירתם והנה אי ירוק מולם, בתים בודדים ושקט אינסוף. עגנו השניים והחלו לשוטט באי.
"פה נחמד! אמרו "אפשר להסתובב לא צפוף אוויר טוב הכל שקט ורוגע".
בלילה הרוח שרקה ושרקה. מיגל ורוברטו לא עצמו עין. "נמשיך לשוט" באופק ראו גופים כחולים נעים באוקיינוס, כשהתקרבו היו אלה לויתנים ארוכי ראש. לויתנים מיוחדים במינם מהם היו מפיקים שמן למאור.
"הו!" רוברטו היה מרוצה" סוף סוף מצאנו שדה פעולה, נצטרף לתושבי האי וננסה כוחנו בציד לוויתנים. השניים שטו עם תושבי המקום ששמחו לקבל פועלים מתלמדים. בתחילה התקבלו כעוזרים במלאכת פירוק הציד ואחר כך למדו לצוד שכן זו עבודה המצריכה מיומנות רבה.
מיגל וחברו גילו ענין רב בעבודה ועד מהרה יזמו הקמת מוזיאון המראה את ציד הלויתנים ועוד ראו הם שבאים ימאים למקום הקימו בית קפה בבירת האי. שם נפגשו ימאים וציידי לוויתנים והחליפו רשמים ועצות כך נוצרו הכרויות בין ימאים לנשות האי. כך גם רוברטו וגם מיגל הכירו את נשותיהם ובנו משפחות. הם ניו מאושרים שהגיעו למקום ונהנו מעבודתם בבית הקפה שהקימו ואף שכללו אותו והוסיפו מוזיאון קטן שבו היו ציורים על שיני הלויתנים.
ילדיהם של רוברטו ומיגל היו לא פחות שאפתניים מהם. חלק המשיכו את המסורת וחלק מהם נדד לאי אחר . ירוק אף יותר. אחד מהם בנה חממות לגידול אננס והשני הקים חוות חלב הפועלת עד היום. אולי זה גן העדן. אין ציד אין שפיכות דמים. הפרות רועות בשלווה באחו המוריק כל השנה. הכל מרווח, ירוק בגוונים שונים. מלראמ פרחים מגווני כחול עד ורוד. אין עשן , אין פקקי תנועה ושקט עד אינסוף!!