הסיוט
הייתי צריכה להרכיב סיפור מהמילים הבאות: כלבלב, חתול, אוכל, דוב, נמלים, אקונומיקה,
חוצפה, גדולה, מורה, חצלציל.
הנה הסיפור:
הוא היה כזה חמוד! כלבלב קטן, ראיתי אותו, הוא ייבב שם בפינה, הלוואי ויכולתי לקחת אותו איתי, אבל בחיים לא היו מרשים לא להכניס אותו לבית.
המשכתי ללכת בדרכי, ונורא כאבו לי הרגליים, חיפשתי לי מקום לשבת בו לדקה או שניים, הלכתי והלכתי עד שראיתי ספסל, התקדמתי לעברו במהרה, וישבתי.
היה לי כל כך נוח, לא רציתי בכלל לקום, לפתע שמעתי יללה, הסתכלתי סביבי,ו לא ראיתי שום חתול. המשכתי לנוח, להביט בעצים, בשיחים… ושוב, עוד יללה נשמעה, הבטתי סביבי והיללות לא הפסיקו, החלטתי לקום ולחפש אחר קול היללות הזה, נורא סקרן אותי לדעת איפה החתלתול הזה, היה נשמע כאילו היה רק גור רעב ומסכן.
היללות נשמעו מתוך שיח, שיח גדול וירוק, התקדמתי לעברו לאט… לאט… ולפתע!
קול שאגה גדול! זה היה דוב ענק! הוא החל לרדוף אחרי במהירות, ואני רצתי בכל כוחי, הוא היה מאוד מהיר! מי היה מאמין שדוב כזה גדול ושמן רץ כל כך מהר?!
הרגשתי שאני עוד שנייה נופלת ולא נותר לי יותר כוח, לא הצלחתי לנשום, ניסיתי לחשוב,
"איך אנצל מידיי הדוב הזה?” ונזכרתי פתאום שיש לי בתיק אוכל, היה לי כריך עם נקניק.
תוך כדי ריצה, שלפתי מהתיק את הכריך וזרקתי אותו לעבר הדוב, מבלי להסתכל לאחור המשכתי לרוץ בכל הכוח שנותר לי, העפתי מבט, רק כדי לוודא שהדוב כבר לא מאחורי, ונחשו מה?! ניצלתי!!! ניצלתי!!!
לאחר שנרגעתי קצת, הבטתי סביבי והבנתי שהלכתי לאיבוד, לא היה לי מושג איפה אני נמצאת, נראה כאילו זה היה יער, היו שם עצים גבוהים במיוחד, גבוהים עד כדי כך שכבר לא היה ניתן לראות את צמרות העצים!
היה שם כמעט חשוך לגמרי, כל כך פחדתי, הבטתי סביבי והייתי בטוחה שלא אחזור הביתה לעולם!!
פתאום הרגשתי דגדוגים ברגליים, התנערתי מעט, אך זה לא עזר, זה היה כל כך מציק!
הדגדוגים האלו רק גברו, פתאום ראיתי שמטפסות עלי נמלים!! התחלתי לצרוח בקולי קולות
והתנערתי בכל הכוח, הרגשתי שאני מתנערת חזק, ממש חזק! כאילו מישהו עוזר לי להתנער, כאילו מישהו מנער אותי, התחלתי לשמוע קול מוכר אומר לי:”קומי… קומי…”
פקחתי עיניים "תודה לאל,זה היה רק חלום…” ראיתי את אימי, היא אמרה לי שיש לי חמש דקות להתארגן לבית הספר!
קמתי מהר, צחצחתי שיניים, התלבשתי, הלכתי להכין לי אוכל, פתחתי את המקרר,ו הבחנתי בחצלציל קטן שהיה מונח על המדף שבמקרר, זה היה החציל הכי קטן שראיתי אי פעם!
כמה שאני אשמע מוזרה, הוא היה ממש חמוד… מיד סתרתי לעצמי והתנתקתי מהמחשבות, יש לי כבר איחור של 10 דקות! לקחתי במהירות ביצה וטיגנתי לי חביתה, אחרי שסיימתי לאכול מיד לקחתי את הצלחת לכיור בכדי לשטוף אותה, אך סבון הכלים נגמר, פתחתי את הארון שבו כל חומרי הניקוי נמצאים, והיה שם רק אקונומיקה, כלור וחומר לניקוי אסלות, הבטתי בשעון וראיתי שיש לי כבר איחור של 15 דקות, עזבתי הכל וישר רצתי לבית הספר.
לאחר 5 דקות, כשאני באיחור של 20 דקות, הגעתי למסדרון, והייתי מול דלת הכיתה, לקחתי אוויר ופתחתי את הדלת, כולם הסתכלו עליי, זה היה שיעור מתמטיקה, והמורה מילמלה: ”איזה חוצפה גדולה…” ניסיתי להסביר את עצמי אך היא לא הקשיבה.
"כבר פעם חמישית שאת מאחרת ככה! “
הבטחתי לה שלא אאחר יותר וישבתי במקומי בכיתה.
תגובות (14)
חחחחחחח ממש הצחקת אותי
שמחה שזה הצחיק אותך (:
חחח גדול! פשוט גאוני! XD
אבל מה עם פוצפין? טוב, שיהיה…
למרות שמבחינה טכנית, לשונית, זה עלוב. מלא טעויות הקלדה/שגיאות, אבל זה עדיין ממש חמוד ומצחיק, ושימוש חכם במילים שהוקצו לך.
שמחה לשמוע שאהבת !!
איפה ראית שגיאות ??
הפיסוק כולו שגוי. לפעמים יש רווח אחרי המילה ולפני סימן פיסוק, ככה: מילה ! לפעמים המילה הבאה מחוברת לסימן הפיסוק, ככה: מילה,מילה ולפעמים פשוט חסר פיסוק או שהפיסוק שגוי. לא זכורות לי מילים שנכתבו לא נכון אמנם.
ציינתי כבר שאין לי ניסיון בכתיבת סיפורים, ולא ידעתי שזה כל כך חשוב אם המילה מחוברת לפסיק או שיש רווח.
אז תדעי שזה חשוב. הן לא מילה אחת, אלו שתי מילים עם סימן פיסוק ביניהן.
סיפור חמדמד, מצחיק ויצירתי!
הסיוט! שם גדול!
אני אתקן את מה שאמרת לגבי השגיאות, ותודה (:
יופי. נהדר. : )
סיפור ממש חמוד ושילבת את המילים שנתנו לך בצורה מאוד טובה.
אבל חוץ מזה,
הייתי ממש משועממת וקראתי והגבתי על כל הסיפורים שלך מהראשון עד לעכשיו [בינתיים, אני עוד אמשיך] ויש שינוי משמעותי לטובה.
כל הכבוד לך.