איך זה מרגיש בכלל, למות?
כשאין לי מה לעשות, אני לכאורה בוהה בחלל במוח חסר כל מחשבות. אם רק הייתם טורחים לבדוק מה עובר לי בראש, הייתם מבינים..
אנשים שיש להם המון זמן פנוי לא מפסיקים לשאול שאלות. אנשים שטרודים בדברים כגון עבודה, תשלומי ארנונה ומים, חשמל וטיפול בילדים, לא מספיקים לחשוב על הדברים האלה. הם הטיפשים האמיתיים.
נכון, אולי אני מגזים קצת. אולי יש דברים שחשובים להם באמת. ואין להם זמן להתעסק ב״הערות שוליים״- או איך שהם מכנים את זה. בשבילי, לשבת בבית ולחשוב על דברים כמו זה זה הזמן הכי מרגיע ביום.
היום, כשחזרתי מעבודתי בסופרמרקט, התיישבתי מול הטלוויזיה. נפלתי על תוכנית שבה מת איזה מישהו וכולם מנסים לגלות למה. סדרות בלשים.
עיניי נחו על המסך, אך לא התמקדו; מוחי היה טרוד בשאלות.
יש הרבה דרכים למות, סיכמתי. וכל אחת מהם כואבת בצורה שונה. לאדם יש הזדמנות לחוות זאת פעם אחת, עד שיחווה את זה בגלגול הבא של חייו. כלומר, אני מאמין גדול בגלגולים שונים. אנחנו פשוט לא זוכרים את זה, כי יש לנו מוח אחר עם זכרונות אחרים, בתוך גוף חדש ומקום חדש והורים חדשים. לבי מפסיק לשנייה לפעום כשאני חושב שאולי יהיו לי הורים אחרים בגלגול הבא של חיי.
אף אדם חי כיום לא יודע איך זה מרגיש באמת. נותר רק לתאר זאת. איך לפתע אתה לא רואה דבר, נשמתך נקטפת מהחיים וגופך נותר דומם, ושבוע לאחר-מכן מונח בתוך מצבה משיש, וההורים והאחים, החברים, הסבים והסבתות, הדודים ובני-הדודים, כולם בוכים על מותך.
אבל איך מתת? יכול להיות שקיבלת התקף לב, שמעט אנשים שורדים אחרי דבר שכזה. אפשר מוות מסכין או מרובה, אתה מרגיש כיצד דמך מתפשט על הקרקע, שומע צעקות וקולות ירי. איו דרך איומה למות, אני חושב לעצמי..
מוות מאבל. גם זה אפשרי. לחבר שלי הייתה אחות גדולה, האישה הכי מקסימה שיכולתם לפגוש, והיא נפטרה מסרטן ברגל. שנה לאחר מכן גם האב נפטר. הרופאים פסקו שהיה לו מוות נקי לחלוטין, ומאחר שהיה בריא ואי-אפשר לראות אל תוך הלב, כלומר, לרגשות– הם שיערו שהיה זה מוות שנגרם מצער.
אף אחד לא רוצה למות. טוב, כמעט, חוץ מכל בני-הנוער האלה שחותכים את עצמם ומתאבדים עכשיו. גם זה מוות מפחיד. חנק, זו אחת הדרכים הארוכות ביותר למות. האוויר נגמר אט-אט, פעימות הלב נחלשות.. והגופה מוטלת על הרצפה.
או לקפוץ מבניין גבוה. אני מנסה לתאר את התחושה, איך זה להסתכל על העולם בפעם האחרונה. ואז- לקפוץ. הלב כאילו עולה בגרוגרת. אבל זו דרך לא ממש בטוחה למות. אתה יכול למצוא את עצמך נופל על הקרקע, או נופל לתוך פח אשפה מלא בשקיות מרופדות ולמצוא את עצמך בבית-חולים, סובל יותר מכפי שסבלת קודם.
אני לוקח את השלט לידיי ולוחץ על כפתור הכיבוי של הטלוויזיה. נכון, אני חושב לעצמי. אולי החיים שלי לא נפלאים, אבל הם ניתנו לי. וצריך לנצל אותם כראוי.
***
תגובות (24)
ואו.
ממש אהבתי!
מאוד מאוד אהבתי! ואני מסכימה איתך לנצל כול דקה :)
וואו, כמו תמיד אורי, יש לך כתיבה מקסימה ורעיונות…. ;)
אהבתי מאוד <3
תודה לשלושתכן ♥
וואו, אני ממש נשאבת לכתיבה שלך, עמוקה וסוחפת, כמו גלי הים, שאם כול גל (משפט) נשאבים יותר לעומק הים ( הסיפור), במקום לכתוב לך פה אגדה, אגיד רק: יש לך כישרון ילדה, וכישרון כזה קשה להסיג, ! תכתבי עוד קטעים כאלה, על מנת שאני ועוד רבים נהנה מהם :)
כול כך אהבתי… אני מהופנטת לכל סיפור שלך!
אולי תפסיקי לכתוב מושלם? אני מקנאה….
חח סתם הכול מאהבה ♥
זה חמוד מידייי נווו *~*
וואו תודה לכולכן!! ♥
סיפור חכם ואמיתי שכתוב בצורה יפה מאוד :)
אהבתי מאוד ואני מדרגת חמש!
יפה כל-כך…
כתיבה יפה :)
תודה רבה! ♥
אורייי❤❤❤
מזל טוב!
את בבחירת העורכים!
כל כך מגיע לך!
כל הכבוד לך וממש אהבתי את הסיפור , הוא מעלה כמה מחשבות לראש(;
מוכשרת!
כל הכבוד על בחירת העורכים!
סיפור מעניין, מושך ומעורר מחשבה, כמו תמיד!
סורי שהגבתי מאוחר אבל הכתיבה שלך…
היא גרמה לי להמשיך לקרוא!
את יודעת איך לשכנע את הקורא וזאת תכונה טובה…(;
למה בעצם צריך למות?!
את יודעת כמה אנשים היו רוצים להיות במקומינו?
אנשים שמתו סתם! על משהו ממש שטותי…
אם זה ריב על חניה שהתגורר למכות, ואיזה שקט שאדם צעק בשכונה…
תחיו כל עוד שאתם צעירים! אחר כך?! כבר תאחרו את המועד (:
את כותבת מאוד יפה!
Love you! .xx
lian…;)
תודה ליאן, מייק ואביג׳ולי ❤
זה בבחירת העורכככככככים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כל סיפור של אורי צריך להיות בבחירת העורכים!
מה לעשות שלעורכים אין תמיד מוח והם לא בוחרים בך XDDD
(סתם הכול בצחוק.)
די את מושלמת ואני אוהבת אותךך ❤ את מפרגנת תמידד (:
ושוב תודה לכולם! 3:
גם אני אוהבת אותך ❤ ואי אפשר לא לפרגן על כול סיפור שלך! (אגב, יש לי פרק חדש של אהבה היא לא כמו באגדות, פרק 2 שהתחננת עליו כל כך. :)
עאעאעאעא הלכתי לקרוא!!
את באמת מאמינה בגילגולים? סתם מתוך סקרנות…
האמת שכן.. אבל אני אשמח אם תגיב/י לאיכות הסיפור עצמה. תודה.
גורם לך לחשוב…
ואו זה כזה עמוק
וממש אהבתי זה גורם לי להעריך כל רגע:)
נפלא בלי ספק. אני לא אגיד שאין לי מה לומר חוץ מ"וואו", אז אני אגיד שאין לי מה לומר חוץ מ"הידד!". מה שכן, הרבה דברים מהסוג הזה הם דברים שכשאתה חושב עליהם אתה חושב שאתה הראשון (או יותר נכון, חושב שאתה הראשון שביטא אותם) ואז אתה מגלה שיש עליהם ספר. כמו שקרה לי כחשבתי על צופן גאוני וכמעט בלתי ניתן לפיצוח, ואז חקרתי וגיליתי שזו האניגמה. אז אל תיעלב/י, אבל אולי זה גורם לאחרים לחשוב אבל לא לי, שהסוגיה הזו עלתה במוחי פחות או יותר כשהייתי בן ארבע ומתוייקת שם עד היום. מה שכן, אני עדיין לא יכול להכחיש שכתיבה שלך (אני בשום אופן לא אגיד 100ממת או "תמשיכי!") מפעימה ועמוקה בלי ספק. חוץ מזה, הידד שוב.
בכבוד רב (ובתשואות),
אינטלקטואל חביב.