אחת בין כולם…

זה שיר על החיים, על ההתמודדות שלנו ביומיום עם עצמנו ועם החברה מסביב. על הרצון שלנו לעלות גבוה ועל כל אלו מכבים אותנו, שגורמים לנו להרגיש נחותים, לא מיוחדים.
אבל אנחנו חזקים. אנחנו יודעים שאנחנו לא צריכים את המילים הטובות כדי לדעת מה אנחנו שווים, לא כמוהם, שרק נהנים מכך ומתשומת הלב שהם מקבלים.
אנחנו כוכבים בדרכינו שלנו.

"?who you are"

אני נערה בין המוני נערות כמוני, אך כמובן שכמוני יש רק אחת. למדתי בדרך כואבת איך להתייחס לאנשים, איך להתנהג. איך להביע את עצמי.
ובעצם, אפשר לומר שלמדתי מה משמעות הרגש להיכבות. איך זה להרגיש שאתה מנותק מכולם, שקוע בתוך בועה שלך ואתה רוצה לצאת, רוצה, אבל לא מצליח.
אני השתנתי מהילדה הפתוחה שהייתי לסגורה ומופנמת. אחרי שאומרים לך שאתה עלוב, כפוי טובה, חסר תועלת, ועוד מילים שנועדות לפגוע בכך, את מתחילה להאמין להם.
זה מרסק לך את הביטחון העצמי בשנייה, מוריד אותו משמונים לשתיים, ולאט לאט גם זה נעלם.
אין דבר יותר כואב נפשית מלהרגיש שבר כלי, שכבר הכל נגמר, שאפילו המשפחה שלך בוגדת בך ויוצאת נגדך.
את לא מסוגלת לבטוח יותר באף אחד. לא מסוגלת להתקרב לאנשים חדשים.
את פשוט נטמעת בין כולם עד ששוכחים שאת שם.

".It's okay not to be okay"

אבל פתאום אני כבר מתחילה לא להאמין גם לזה; הרי אף אחד לא רוצה להרגיש לא שייך- זה סתם בונה עוד לבנה על תחושת הריקנות שכבר ממילא מציפה אותך. זה רק גורם לך להרגיש עוד יותר מובדל מהחברה. שונה. מרוחק.
בודד.

"!Just be true to who you are"

אני נערה בין המוני נערות כמוני, אך לי יש דברים שמייחדים אותי מהשאר. נכון, אני נרתעת מלדבר על דברים מסוימים, אך הפכתי לבנאדם קשוב ואדיב. אני מנסה להתגבר על הפחדים שלי- כבר לא מסתירה אותם כמו פעם, אלא מדברת עליהם, כדי שהאנשים שאני נמצאת איתם ידעו על כך כדי שיוכלו גם לעזור לי, כדי שלא יהיו מופתעים.
כדי שידעו, כי אין בזה בושה יותר.
למדתי שאין צורך להיפגע. נכון, אני עדיין אפגע בכל פעם שמילה רעה תכה בי, עדיין אבכה, עדיין אלחץ מקרבה של המוני אנשים, אך זה שונה עכשיו.
עכשיו אנשים מכירים אותי קצת יותר, יודעים קצת יותר מה מתאים לי ומה לא. היחס שלהם עוטף אותי,
וזה כל מה שעושה את ההבדל.