אחרת- פרק 4

התאוששתי אז חזרתי היום לבית הספר עם מצב רוח. היום ענת מלמדת.
כשהתחיל השיעור היא קרצה אלי וחייכתי אליה. ליסי ולילי לא אהבו אותה במיוחד אז הפריעו לה כל הזמן בשיעור.
כשהיא הוציאה אותן הן קראו למנהלת והיא כעסה, איך היא העזה לגעת באחייניות שלה ולהוציא אותן מהכיתה?!
פתאום הכל התבהר לי, הן היו האחייניות של המנהלת ולכן כולם הקשיבו להן, אבל לא ענת.
היא אמרה שהן תלמידות ככל תלמיד בכיתה וחשוב לזכור את הערך של בית הספר שלנו.
'אנו מקבלים את כל התלמידים בשוויון ללא הבדל של גיל, דת, גזע ומין'
המנהלת התרתחה אבל לא יכלה לעשות דבר כי זו שקבעה את החוקים האלה.
כשהסתיים השיעור לילי וליסי נכנסו בראש מורם ואמרו שענת יותר לא תלמד בבית הספר הזה.
כל כך נעצבתי, היא היחידה שהסתכלה עלי כבן אדם ולא חרק.
בתחילת ההפסקה ניגש אלי אלי אדם עם אחד החברים שלו. הילד היה קצת גבוה ונאה, אבל היו עיניים חומות שהרסו את המראה היהיר, הן כאילו חדרו בי וגזרו את הלב שלי לחלקים קטנים כדי לבחון אותו.
אדם פנה אלי בזלזול "נו הנה, זה אלעד הוא רוצה להכיר אותך. אני אלך." הוא הסמיק כשהסתכל לתוך העיניים אבל נראה לי שדמיינתי.
אלעד עמד לידי נבוך והתחיל למלמל "היי… אני… אממ… משקפיים יפים…. יש עיניים…."
אני לא יכולתי להתאפק ופרצתי בצחוק והוא הסתכל עלי במבט מוזר "מה?"
"משקפיים יפים? למה שתגיד את זה לי?! אתה מצחיק אכי אתה נראה יהיר שלא יכול לגמגם."
"האמת, שזה חלקית ככה…"
"אם אתה מודה בזה זה אומר שאתה פחות או יותר לא יהיר אבל אתה עדיין במבחן. ברור?!"
ושנינו צחקו ודיברנו כל ההפסקה וסיפרתי לו מה לילי וליסי עשו לי ולמה התאכזבתי שענת עוזבת את בית הספר. הוא הסכים שענת מורה ממש טובה ונחמדה והיא הוציאה את ליסי ולילי בצדק.
פתאום הוא הציעה הצעה שעשתה לי פרפרים בבטן "יש לי מלא חברים בכיתה אני אארגן הפגנה על זה שענת הולכת ובכלל יש לי מלא חברים בבית הספר וכולם אומרים שענת זאת המורה הכי טובה."
כל כך התרגשתי שחבקי אותו, הוא היה מופתע מאוד וכשעזבתי שנינו פרצנו בצחוק.
פתאום עברו לידינו לילי וליסי וכמו התעלמו ממני התחילו לפלרטט עם אלעד כשהן מנסות לגרום לו לעזוב אותי ולהצטרף אליהן.
התחלתי ללכת לכיתה במהירות אבל התנגשתי באחד הילדים ונפלו לי כל הספרים, כן אני מודה אני די מגושמת ויש לי משקפיים אבל זה מסביר שפתאום כולם הסתדרו במעגל סביבי והתחילו לכעוס עלי שדחפתי את אחד הילדים והילד קילל אותי.
כל המורות כבר נכנסו לכיתות ואף אחד לא עזר לי.
העיניים שלי נמלאו דמועות ופתאום איזו יד דחפה את כולם ונכנסה למעגל. שמחתי זה בטח אלעד התחלתי לקום אבל אז שמעתי קול מגעיל וצחקוקים ולילי אמרה "לא לא כדאי לך לקום, שם המקום שלך, פשוש, אולי את גדולה לרגל שלי אבל לא לרגל של דודה, היא תמחץ אותך…." וכולם צחקו. ניסיתי לעצור את הבכי ופתאום עוד יד הזיזה את המעגל והוציאה אותי משם.
זאת הייתה ילדה ג'נג'ית מאוד עם המון נמשים ועיניים חומות כמו לאלעד. היא לבשה בגדים באותו סגנון כמוני ואספה את החפצים שלי.
"היי, אני הדס הכל בסדר? אל תדאגי הם עושים את זה לכל אחד, הוא נתקל בך בכוונה."
התחלתי לבכות ואלעד הגיע בריצה מתנשף וקלמר שלי ביד שלו.
"הכל בסדר? את צריכה הבייתה. בואי נלווה אותך."
הם הובילו אותי לשער והשאירו איפה שאף אחד לא יראה והביאו את הדברים שלהם ושלי.
כהלכנו לבית שלי הדס הצביעה על אחד הבתים ליד. "כאן שנינו גרים."
"אתם אחים?"
"תאומים" השיב אלעד ממשיך ללכת.
"העיניים. הם בדיוק אותו דבר." הדבתי והכנסתי את המפתח לדירה ונכנסנו.
הבית היה שקט כי כולם בעבודה ובבית הספר.
הכנתי ארוחת צהריים ודיברתי איתם והתיידנו וניהיו חברים טובים.
הדס החליטה שהיא אחרית על השלטים בהפגנה, אני הייתי אחראית על הסיסמאות כי כתבתי שירים ושרתי אז חוש קצב.
קצת לפני שאמא שלי באה הם הלכו.
קבענו להיפגש מחר וללכת לבית הספר ביחד. בינתיים אח שלי חזר והלכו לאימון.
כשחזרנו התמוטטתי על המיטה ונרדמתי.
היה לי יום קשה.