אוכל

כועסת, מושפלת, בודדה, אוכלת.
אוכל תמיד היה הנחמה שלי.
ומה אם יום אחד, אוכל יותר מדי, ואשמין, וארגיש על כך רע?
אם הוא יבוא, היום הזה, אוכל גם בו. כי אין יום שעובר בלי שאטעם הכל.
אכלתי את האושר שהיה לי. אכלתי את השמחה. אכלתי את החיוך שלו, עד שהוא גווע.
אכלתי את הטוב שהיה כל השנים, אכלתי את הרגש, ורק את הכעס האכלתי, האכלתי רק אותו.
לא היה לי אכפת, מגזרה או חברים, רק רציתי לאכול, השתוקקתי לטעים.
אולי בעצם לא אכלתי, אולי בעצם האכילו אותי, פה גדול! תעמיסי! מרק של שטויות וזבל!
מה כבר רציתי?! אושר? אבל השתוקקתי לטעים.

ועכשיו רק את הלב אני אוכל.
כי אין לי ברירה, המקרר ריק.
וגם חיי האהבה.