אדוות על המים
אולי יום אחד בעוד הרבה יובלים, כל זה יראה לי כמו אדוות על המים. ולא ארתע עוד למשמע שמך. מקומי אינו כאן אך אני כבול ואיני יכול ללכת. איני יכול לעוף, איך רוצה אני לעלות מעלה מעלה עד כי עורי יאדים מעוצמת השמש ועיני יחזו בפלאי הכוכבים מקרוב. אז לא אפחד כי אם אשוט לי בין העננים כבסירת מפרש גדולה והעננים כקצף שעל הגלים. ברקיע כחול אנדוד לי אתחמק מסערה.
לחלום כעולל ולקוות כטף לא לדעת ואולי להתכחש למציאות ולחיים. אם רק אסגור את העיניים אולי אעילם מן העולם וכשאפתח אותן אהיה במקום חדש. רעש השרשראות מחריש אוזניים. הן מתלתלות כשלעצמן אולי בכדי להזכיר כי הן שם, להכניע מבלי שינסו אותן. לעד לוותר ולהילחם עד בלי די. עד כי אמות ואת חיי לא אקריב. להילחם לעד ולהיכנע.
תגובות (2)
וואו. זה היה ממש פיוטי, אני חושבת. הדימויים והתיאורים שלך מדהימים.
תודה רבה