אגודלים שמנמנים בשביל מקלדת קטנה מדי

הלפטופ הבהיר שלי רחוק ממני בכמה קילומטרים, ומשהו בתוכי בועק לכתוב בכל מחיר, אז אני כותבת באיטיות, מקלידה אות אחר אות על מסך הפלאפון האומלל, ששרד אפוקליפסה במונחי פלאפונים. קל יותר לכתוב כשאין סכנה שיכנסו לחדר ויקטעו את החוט המחשבה, כשזה רק אני והרוח שמנסה להתחמם בעצמה בתוך הבית ויהי מה, מתפתלת, נדחקת ומשמיעה קולות מאמץ בעודה מקררת את הבית מבפנים.
האם זה הגיוני שאני מעדיפה לשתוק שעתיים שלמות בבית הספר, דבר שכל כך לא אופייני לי, מאשר לדבר עם קרן, החברה שנטשה אותי לטובת החדשות שלה, ולטובת דיבור רק על האהבה שלה. באמת, לא מגזימה. הן רק, אבל רק מדברות על דרכי פעולה לחנוק את החברים שלהן עוד קצת ולהשאיר אותם שבויים בכלא הזוגיות שלהן. לכל אחת מארבעתן יש חבר, שהפלא ופלא נמצא חבורה הכוללת איתם נפגשות כל שישי. לא ידעתי אף פעם, שלשטחיות, יכול להיות כל כך הרבה עומק. היכולת לדבר עשרים וארבע שעות ביממה על החבר ואיך הוא הכעיס אותה או המיס אותה ואותה, לא משאירה צל של ספק שמעט החברות שהייתה קודם עם קרן, נגמרה. באמת שהיא לא הייתה קודם ככה. היה אפשר לדבר איתה, לצחוק איתה, לפטפט איתה כל השיעור. וכשיו, היא הפכה להיות אחת מהן. מהבנות הדביקיות שמדברות רק על בנים ועל לשפוט בנות אחרות בלי סיבה. עכשיו, כל פעם שאני שומעת אותה מדברת, אני יכה לעצום את העיניים ופשוט לראות פרצוף של אחת אחרת מהחבורה הנחמדה שלה במקומה. זה לא ישנה. קרן תמיד הייתה גררת….מושפעת, זאת המילה. מושפעת מיוטיוב, ומושפעת ממנהגי אמריקה, ובעיקר מושפעת מבנות כריזמטיות. הייתה יושבת בשקט, ילדה טובה, וסופגת כל דבר אפשר מהחברות שלה, עד שהופכת להיות הן, ואז הייתה נעלבת בגלל משהו ושותקת, שופכת את ליבה מול חברות חדשות, מתרחקת מהקודמות וחוזר חלילה. בעיה שלה, בעיה שלה שהיא מושפעת, ולא מבינה מהי חברות טובה ובמה זה כרוך.
היום, כשישבתי איתה שעתיים בשקט, בגלל החוסר עניין משותף של שתינו, בגלל ההתרחקות
המהירה בחודשיים האחרונים, איחלתי לה שההתכתבות עם דן בפלאפון באמצע השיעור תפסק.
בגלל שהמורה תתפוס אותה על חם ותכעס עליה, תגיד לה להפקיד את הנייד. היא בזמן האחרון רק מציירת במחברת משעמום, אולי זה רק כשאני יושבת לידה, ומדברת עליו. אחלתי שהחברות החדשות הביקורתיות שלה ימאס להן ממנה, והן ירחיקו אותה, יביאו אותה למצב שהייתה בו לפני החברות איתי וגילי. כדי שתלמד אחד ולתמיד שחברות זה לא בשביל צורך להימצא עם מישהו בשישי ובשביל לא להיות אאוטסיידרית., אלא בשביל החום והתיכה שבמושג חברות, מה שאני הבאתי לה, כל המאמץ לחברות שנגמר בהתרחקות ללא הסבר והתקרבות לבנות אחרות.
האם אני רעה שאיחלתי לה את זה?קנאית? כנראה, מה שבטוח, הייתי.צריכה להוציא את זה החוצה, לא משנה לפטופ מהודר, או דרך שורד האפוקליפסה.