אבא שלי?!

שבתי מבית הספר, כבר מרחוק ראיתי ניידת מתחת לביתנו. דניאל, לא קרה שום דבר זו סתם טעות שכנעתי את עצמי בראשי. פסעתי הביתה, שכנים התאספו מתחת לביתנו איפה שהניידת חנתה. עכשיו הייתי מבולבלת לחלוטין ממדרגות הבית ירד אבי שידיו אזוקות והוא מלווה בשני שוטרים במדים כחולים. "לפזר את ההפגנה" אמר אחד השוטרים בקול תקיף, אך השכנים לא הקשיבו לו. כעת, עמדתי מול אבי והוא הביט בי בעינו הכחולות, "אני מצטער" לחש לעברי והשוטרים הכניסו אותו לניידת, "שוטרים יקרים אתם בטח מתבלבלים", קראתי לעברם לא יכולתי לסבול את חוסר הצדק הזה, אבי לא היה יכול להיות אדם שיעשה פשע, הוא אדם ישר ואזרח טוב, הם לא ענו לי אלא רק נכנסו לניידת ונסעו משם. "אתם טועים" המשכתי לצרוח למרות שהניידת נסעה כבר, לא היה לי אכפת שכל השכנים מסתכלים. לפתע הרגשתי יד אוחזת בידי וגוררת אותי משם, תוך שניות הייתי מחוץ למעגל השכנים, זאת הייתה יפעת, חברתה הטובה של איימי "מה קורה פה?" שאלתי בעצבנות, "מדוע לקחו אותו הרי הוא לא אדם שיכול לפגוע באיש, הוא אדם טוב?!" צעקתי, והיא רק חיבקה אותי חיבוק ארוך וחם והרפתה. "אני רוצה הסברים!" דרשתי וזנחתי לחלוטין את כללי הנימוסים, ידעתי שאני מתנהגת כמו מישהי מפונקת, שרוצה דברים כאן ועכשיו, אך כה אהבתי את אבי שלא היה לי אכפת לא יכולתי לסבול את המראה שלו בניידת. "נכון, צודקת מגיע לך הסברים בואי נלך אל ביתי ושם אני יסביר לך את כל מה שמתרחש" חצינו את הכביש ועלינו במדרגות לביתה, ליצ'י כלבה קידם אותי בקשקושי זנב שמחים, אך לא שמתי לב אליו כמו בדרך כלל רציתי לדעת מה מתרחש. היא פתחה את דלת ביתה והחוותה בידה על ספת העור החומה שבסלונה, פסעתי לעברה והתיישבתי. היא הגיעה עם מגש, שעליו קנקנן מיץ, וקערה כחולה עם עוגיות והתיישבה מולי. ראיתי שהיא זעה בחוסר נוחות על הכורסא שבה היא ישובה, נראה שהיא מחפשת, מילים, מנסה לחבר משפטים מתאימים. "אביך כמו שאת יודעת הוא מנהל תיכון" החלה בדיבורה הנהנתי אהממ… היא החלה לגמגם, הרגשה רעה פשטה בגופי, "אביך חשוד באונס ובתקיפה מינית של שתי תלמידותיו" הטילה את הפצצה והשתתקה "אונס, תקיפה מינית?! אבא שלי?!" קראתי כעס הציף את גופי, "אנשים רעים העלילו עליו!" צעקתי לא יכולתי לשאת את המחשבה הזו שאבי עשה פשע כול שהוא, אבי האהוב, איש משפחה לתפארת, אדם אהוב על סביבתו "כן, לאביך כנראה יש יותר מצד אחד שאנו מכירים אצלו," אמרה בנימה עצובה, יצאתי בזעם מביתה אפילו בלי להגיד שלום או תודה על כך שהיא סיפרה לי. נכנסתי לביתי שכנים ומכרים גדשו את הבית, עליתי לחדרי למרות שקראו לי צנחתי על מיטתי, ובכיתי, התקשיתי להאמין שאבי, פגע במישהי, כפה עליה מין, השתמש בכוחו כמנהל בית ספר למשהו רע ואגרסיבי זה. שמעתי נקישות בדלת לא עניתי אלא שמתי אוזניות חיברתי לנגן, והתנתקתי. מוזיקה תמיד עזרה לי בסיטואציות קשות. ראיתי שדודתי נכנסת לחדר, לא היה לי כוח לאיש לא רציתי לשוחח עם אף אחד. נכנסתי למיטתי הפניתי אליה את גבי והגברתי את המוזיקה, מסרבת לשמוע את דיבורה. כעבור זמן מה נרדמתי על הכרית ספוגת הדמעות.