אני רואה אש.
אני רואה אש.
אני רואה להבות מבליחות וגדלות.
אני מרגישה את השריפה על עורי.
אני רואה אש,
מול עיניי הדלילות. הן נוזלות לאדמה.
הלהבות מתקלחות סביב שיערי הבוער.
אני רואה אש.
אני לא אוהבת אש.
אני רוצה הביתה.
'לא בוכים על חלב שנשפך',
היא אמרה לי.
אז כנראה גם על דם לא.
ובפעם האחרונה,
אני כבר לא רואה אש.
אני רואה לבן.
תגובות (3)
אין לי מילים לתאר את הצמרמורת שעברה בגופי כשקראתי את הקטע המטורף הזה! מדהים.
זה.. פשוט.. שנייה, אני בשוק…
זה מדהים, מושלם, עמוק, יפהפה.. הכל!!!!
אני פשוט אסכים בשקט עם התגובות הנ"ל והתענג על הכתיבה שלך… *~*