~זה הכל בשבילך~ פרק 2 חי את הגורל
אני עדיין לא יודע איך .. אני לא ממש זוכר אבל בבוקר מוקדם התעוררתי במיתתי החמה ..
אולי זה היה חלום , חלום מפחיד אבל חלום… הורדתי מעלי את חולצתי הארוכה ועל בטני היתה צלקת של חתך.. הבנתי שזה לא היה חלום, זיכרונות מהיום של אתמול רצו בראשי ולא נתנו לי מנוחה הנערה , החיים , היער , המכות , מלחמה… אני לא מבין כלום.. לא זוכר או שכן ופשוט לא רוצה להתמודד עם מי אני
קולה של הנערה הדהד בראשי " זה גורלך " זה היה כבר יותר מידי ליום אחד .
קמתי מהמיתה והורדתי מעלי את הבגדים לבשתי את ביגדי בית הספר והעברתי בשערי את מברשת השיער היינו מוכן ללכת …
בחוץ שלג כבד ירד והשמיים התמלאו ענני סערה לבשתי את מגפי ויצאתי לעבר בית הספר
הכביש היה מוסתר בענני ערפל כבד.. המשכתי ללכת , לא הפסקתי אף לא לרגע לחשוב על הדברים שאמרה לי הנערה ,שאלתי את עצמי מתי תהיה הפעם הבאה שהיא תופיעה … או אם בכלל.
אולי היא סתם איזו אחת..? או.. שאולי היא באמת .
המשכתי בדרכי ושמעתי קול שקורה לי מרחוק סובבתי את ראשי לאחור , זאת היתה אנאל
"תום חכה ! מזה למה לא ענית לטלפונים אתמול ..?" שאלה
" מצטער לא יכולתי מה רצית….?" שאלתי חזרה
" מזה מה רצית !?" החזירה תשובת בשאלה
"מה רצית אנאל מה ?" החזרתי שאלה
" קבענו לא?" ענתה ושאלה
" קבענו ? איך קבענו אני לא מכיר אותך ?" החזרתי תשובה
" אתה הזמנת אותי לצאת איתך ! אתה כאילו אחד כזה שמבריז זה הקטע ?" שאלה
"מה ? " עניתי בעודי המום
"עזוב בסדר עזוב … יכותה לומר שאתה לא רוצה " אמרה אנאל והלכה לצד השני של הרחוב ..
"אנאל ! חכי רגע שניה ..?" צעקתי ועברתי לצד השני של הרחוב לידה..
"תיראי פשוט משהו עובר עלי מאתמול , לא משהו רגיל , ואני לא יודע כלום יותר מי אני מה .. מה עשיתי אתמול או עכשיו מצטער אבל בואי לא נמהר נחכה שהעינינים ירגעו טוב?" הסברתי לה בעדינות
"אני לא מבינה אותך עזוב טוב.." אמרה ונכנסה לבית הספר ..
הגעתי כולם כבר היו בכתה , לא זכרתי איפה אני יושב , או אם מי החלטתי להבריז מהשיעור , לא יכולתי להתרכז ככה עם כל המחשבות הללו.. הייתי בדרכי לצאת מבית הספר והמורה שלי הבחינה בי ועצרה אותי
"תום לאן אתה הלך ..? השיעור מתחיל .." אמרה המורה
" כן.. נכון סליחה אני מבולבל" עניתי לה
" אז קדימה בו לכתה עכשיו..!" אמרה המורה בזעם
"לא !" עניתי בקלילות
"מה ???" שאלה , פניה הפכו לאדומות וזועמות עוד יותר..
" לא ! מה לא מובן במה שאמרתי ?" אמרתי ויצאתי מבית הספר
ברחתי כמה שיותר מהר ליער זהו המקום היחיד שבו אני יכול להיות לבד בשקט , המחשבות שהדהדו בראשי חזרו ואמרו חזרו ואמרו הטריפו את מוחי וגופי , וללא שליטה דמעות מילאו את גרוני … הרגשתי שאני הולך ליפרוץ בבכי "לא ! אני לא אבכה אני לא בחורה!" צעקתי לעצמי
שלפתע ממול פני עמדה הנערה
" לא צריך להיות בחורה כדי לבכות , אלה רק בן אנוש …" אמרה בפניה לעברי
"מה , לא ! מה את עושה פה , זה לא מה שאמרתי זה יצא מגדר מה שרציתי לומר … באמת של.."
מילמלתי מגמגם , זה היה מצב מביך לא תיארתי לעצמי שמישהו ישמע אותי..
"זה בסדר , זה בגלל אתמול נכון ? זה ברור לך שזה הגורל נכון ?" שאלה הנערה
"מה.. , לא , מה ברור , אני לא מבין כלום ! , ואני לא מוכן לזה , זה לא אני , יש פה טעות , אני רוצה חיים רגילים בלי יצורים מפחידים , יערות , מפלצות , מלחמות , נביעים , מיועדים !" צעקתי
"זה הגורל שלך אתה לא מבין לא משנה מה תגיד בסוף אתה כן תעשה את זה ! " צעקה עלי חזרה..
תגובות (1)
סתם שאלה…
אתה היית במרסז'ה ביום חמישי האחרון?!