לב חסר
זה התחיל ביום שישי רגיל. כמו בכל יום שישי, הלכתי לבית-הספר בבוקר, ובצהריים כשהסתיימו הלימודים, הלכתי עם אחיותיי להורים של אבא לבקר אותם ולאחר מכן להורים של אמא. כיוון שעברו 9 שנים מאז אינני זוכרת במדויק מה קרה באותו יום שישי אלא רק שאמא ואבא באו לקחת אותי ואת אחיותיי מבית-הספר ושלא כבכל יום הייתה שתיקה רועמת.
ברכב כשנסענו, דיברתי איתה והיא ענתה לי תשובות קצרות או לא ענתה, ואבא- גם הוא הגיב בתשובות קצרות.
הרגשתי שמשהו לא היה כשורה. למרות שהייתי קטנה כבר התחילו להיכנס לראשי דאגות ומחשבות מוזרות. נסענו לאח מצד אבא, ואמא הביאה להם עוגה. אני בתמימות שאלתי אותם למה אנחנו לא נוסעים כרגיל לסבא וסבתא מצד אמא ? ולמה היא מביאה את העוגה לאח של אבא ולא להורים שלה?
היא לא ענתה וגם לא אבא. הגענו הביתה והשתיקה הייתה מעיקה עוד יותר.
אני כבר ידעתי.
ידעתי מה? אתם בטח שואלים.
ידעתי שמשהו לא טוב קרה.
ידעתי שמשהו לא טוב מאוד קרה.
תגובות (4)
גם אני חושבת כמו מיטל :) – מהמם!
תודה רבה :)
אני מחכה לעוד תגובות ואז אני אעלה את ההמשך.
מיטל, זה התחלה של סיפור-אז בפרק הבא שיעלה אני אכתוב חלק 2 :)
שמחה שאהבתן…
זה ממש יפה בקשה תמשיכי!!!!
למה את לא ממשיכה?