Ribbon (טריגר)

‎מצחיק להגיד את זה עכשיו בהתייחס למצב
‎אבל יש משהו שמרגיע אותי אישית בזה שנגמרו החגים
‎יולי עד אמצע אוקטובר היו חודשים ששנים שנאתי
‎זה מצחיק כי כל הילדים חיכו לחופש הגדול
‎ולחופשות בחגים
‎אני שנאתי את התקופה הזאת.
‎ולא בגלל שהייתי צריכה לרקוד כל יום ושלא באמת היה לי חופש כמו לשאר הילדים
‎אין דבר שאהבתי יותר מלרקוד
‎זו הייתה התקופה שהיינו מתאמנות הכי הרבה
‎היו שיעורי סטודיו מהבוקר עד הערב
‎סוג של קייטנת בלט
‎הבן זוג של המורה לבלט רקדן בעצמו היה מגיע בימים האלה איתה
‎אני זוכרת ששנאתי אותו
‎יותר מששנאתי כל אדם אחר
‎תחושת האימה שעטפה אותי בכל רגע ורגע
‎החרדה
‎הגועל
‎לא רציתי לספר להורים
‎פחדתי שהם לא יתנו לי לרקוד יותר
‎כשהייתי קטנה יותר ההורים שמעו שהמורה לבלט בסטודיו הקודם הייתה מצליפה בבנות עם סרט ריקוד
‎זה לא כאב.
‎אחת הילדות בסטודיו שלא הסתדרה עם המורה כנראה סיפרה להורים שלה והם עשו מזה עניין גדול
‎אולי זה לא היה לגמרי בסדר
‎היינו ילדות בנות 6-8
‎אבל סרט ריקוד שפוגע לך ברגל כדי לסמן לך לתקן יציבה או תנועה זה הרע במיעוטו
‎ברגע שהפרשה התפוצצה ההורים שלי מיהרו להוציא אותי מהסטודיו הזה
‎חודשיים בערך לא רקדתי
‎הייתי ילדה קטנה ועצובה שנגדע לה החלום
‎בסוף הם מצאו סטודיו אחר עם מורה אחרת
‎שלא מרביצה עם סרט ריקוד
‎הבעיה הייתה שהיה לה בן זוג
‎רקדן בעצמו
‎שהיה מגיע איתה בחופשות וחגים
‎וזה לא היה סרט ריקוד שפוגע בגוף
‎מסמן איפה טעית
‎אלו היו ידיים של גבר על גוף של ילדה
‎והם טיפסו עלייך גם כשלא טעית
‎ואפילו כשלא רקדת
‎ואפילו בהפסקה
‎ידעתי שזה לא בסדר
‎אבל רציתי לרקוד
‎וזה רק חודשיים של חופש גדול ואז קצת חגים
‎שאני קצת מפחדת
‎ורוצה להקיא
‎מה זה מול כל החיים בלי לרקוד?
‎אם סרט ריקוד שפוגע בגוף גרם להורים להרחיק אותי מריקוד
‎לא רציתי לדעת איך הם יגיבו
‎לידיים של גבר שמסתבר שאוהב ילדות קטנות בבגד גוף וגרביון.
 
‎
טוב שנגמר.
תוהה לאיזה חודש אחכה כל שנה אחרי ה7 באוקטובר.
ובנימה אחרת, שנדע ימים שקטים יותר.
Take care