OVERTHINKING

אובר טינקינין OVER THINKING זוהי "מחלה ארורה" שיש לי, אני חושבת יותר מדי, לכתוב זה כיף, גם תמיד נהיה לי בלאגן בראש והכתיבה עוזרת לסדר את הדברים.
אני חושבת שאני תמיד רוצה לפענח הכל אני לא יודעת למה זה ככה, למה אני ככה? למה אני לא קצת פחות שטחית? פחות מתעניינת? פחות יכולה להעביר דברים "מהצד" מה שנקרא, להיות פחות "תקועה" על אירועים לא נעימים כמו לריב עם חברים, אני לא יודעת למה אני ככה, אני באמת מנסה להיות לפעמים טיפה פחות כזו, יותר שטחית, פחות להגיד את כל מה שיושב לי על הלב ורק 20 אחוז מזה.. אני חושבת שאולי זה איזושהי תקופה? אולי זה בגלל שאני צעירה או משהו? מבולבלת או משהו כזה? טיין איג'ר? אבל פאקינג אני עוד שניה בת 18 ואז 19 ואז 20 ואז אני אתחתן מתישהו .. ואם אני אמשיך להיות ככה? מה יהיה? אני רוצה להיות פחות מסובכת, אני רוצה להיות כמו כולם, שהם חושבים "אני עצוב" "אני שמח" ולא יותר מזה, לא יותר מורכב מזה, זה משגע אותי .
אבל אני כן חושבת שאפושיהו זה הופך אותי לאדם קצת מיוחד מאחרים, אני חושבת שזה מבדיל אותי ונותן לי תכונות שאני כן אוהבת ומעריכה בעצמי, זה עוזר לי להיות אדם יותר מבין, יותר תקשורתי, יותר אכפתי, אדם שיכול "לשים את עצמו" בסיטואציות של אחרים, אני באמת חושבת שאני כזו, אולי זה גם מה שגורם לי לכתוב? אני באמת לפעמים חוששת שאנשים שאני מתחילה להכיר יכירו את הצד הזה בי, אני שונאת להרגיש שאני לא אני במאה אחוז, שאני חסומה מלהתנהג באיזשהי צורה, אני אוהבת להתנהג בטבעיות ובחופשיות ומצד שני אני לא רוצה שאנשים יחשבו אני מסובכת או מורכבת, אנשים לא אוהבים אנשים כאלה.. נראה לי… זה מפחיד קצת..