lover

היי,
קוראים לי קייט.. אני בת 16 ואני גרה בעיר גדולה בצפון..
יש לי 2 אחים קטנים, מייק ואשטון..
כל הזמן אומרים לי שאני יפה ומהממת ומושלמת .. אני רק חושבת שאני יפה.. אבל אני אומרת שזה עניין של טעם. יש לי שיער שטני ארוך ועניים חומות ירוקות כאלה. אף קטן וחמוד ופה כזה חמוד, גבות מסודרות והכול. אני לא גבוהה, אני יותר נמוכה. ביסודי עברתי השפלות והעלבות בענייני הגובה, אבל זה לא כל כך עניין אותי. אני לא הכי מקובלת בשכבה שלי, אבל גם לא הכי חנונית וכאלה.. אני גם לא משקיעה בלימודים ומבריזה משיעורים.. עבריינית קטנה כזאת. מקללת ולא באה לבית ספר.. ההורים שלי כבר הפסיקו להתייחס לכל מה שאני עושה, פעם לא הייתי בבית חודש וכשחזרתי אמרו לי שלום וזהו. בגלל זה אני מרשה לעצמי לעשות את כל הדברים האלה.. כי הם מתייחסים רק לאחים הקטנים, שהם הכי מתוקים וחמודים- והם ממש לא דומים לי (זה לפחות מה שההורים אומרים) . הם גם אומרים שאני צריכה לתת להם דוגמה אבל במקום זה אני הילדה הכי גרועה שיש והלוואי שלא הייתי מגיעה לעולם הזה.. וזה הכי קשה. לגלות שאת לא רצויה ועוד לשמוע את זה מההורים שלך. הם יודעים שהבגרות שלי תיהרס במלא, ושהחיים שלי הרוסים כבר, ושאני לא יהיה בצבא, ושאני לא יצליח בחיים. הבעיה היא אצלי- שאני לא מספיק מאמינה בעצמי, והם רק מורידים לי את הביטחון עוד יותר. במקום ללכת לבית ספר אני הולכת לים או לקניון.. יוצאת אם חברות וחברים.. מסתובבת בעיר בכל היום והלילה כאילו אני הומלסית, או ילדת רחוב- בתכלס, זאת מי שאני.. וזה באמת יותר עדיף מאשר להיות בבית.. אתם מבינים? אני פוחדת להיות בבית. אני לא רוצה להיות בבית, במקום שאני צריכה להרגיש הכי בטוחה ושמחה וחופשיה- אני לא רוצה להיות! אני כבר לא מבינה את זה.. לפני שנה הגיע ילד חדש לבית ספר, הוא הגיע מאילת והוא לא הכי מקובל, הוא כמוני.. נהינו חברים ממש טובים, ידידים כאלה. התחלתי להתאהב בו.. דיברתי איתו על זה והוא אמר לי שגם הוא אותי. הייתי כל כך טיפשה שהאמנתי לו.. היינו חצי שנה ביחד, ממש קצת זמן. אין סיכוי שמישהו יכול להתאהב בשנייה, לפחות לא בי.. באותו זמן לא חשבתי ככה, חשבתי שהוא באמת אוהב אותי וזה אהבה אמיתית. זה ממש הרגיש ככה ואני לא מבינה למה האמנתי לו.. ניפרדנו כי הבנתי שהוא השתמש בי כדי להגיע לפסגה- שם גבוה, הוא רצה להיות מקובל. דווקא עבד לו. אבל אמרתי לכם שלא הייתי מקובלת נכון? אז הנה אני יגיד לכם למה.. בנות קינאו בי, הם קינאו בי כי הבנים אהבו אותי.. ושאני יותר יפה מהן.. אז הייתי מקובלת אבל לא בשבילן. לא היה כל כך אכפת לי מה הן אומרות… אז עכשיו הוא משפיל אותי, אותו אחד שאהבתי פעם ושהוא "אהב" אותי. הוא חושב שזה מצחיק ומגניב כי זה ממש קול להשפיל ילדה מקובלת שהשתמשת בה כדי להגיע לפסגה- אבל לא להרבה זמן.. היה לי מזל שהבנים אוהבים אותי- וישר השפילו אותו בחזרה.. אז הוא כבר לא מקובל ואני מרגישה בעננים! הרגשה כזאת של כייייף כי החזרתי לו על מה שהוא עשה לי. כל כך רציתי שהוא יצא מהחיים שלי ועבד לי- אני והוא לא מדברים והוא לא מעז להראות את הפרצוף שלו מולי. הוא ניסה כמה וכמה פעמים לחזור אליי- אבל אני כבר לא מאמינה לו שהכול אמיתי. אז כרגע אין לי חבר, וטוב לי ככה! את האמת, החיים שלי לא הכי מושלמים שיש והכול בגללי, אבל אני מעדיפה אותם ככה- נכון שחיים רק פעם אחת, אז את החיים האלה אני רוצה לחיות ככה!
סוף!