lest one

yes, i knew thet it not right at all and that is jast anather stupid staff.
נכון שחשבתם שזה באנגלית, אז לא. טעות.
חשבתי לרגע על האפשרות הפרישה. לא מהאתר. טוב… אכן כן. אני הסתכלתי על כול הסיפורים שלכם, ולמרות שאני מתביישת להודות אני אכן מקנא בכולכם, בכולם שבאתר הזה, הכוונה לכולכולכולם! במיוחד באלו שהצטרפו אחרי, והתחילו למלא את האתר בכישרון שלהם. ואני נשארתי מאחור. זו אשמתי. אני לא נאחזתי בהשראה, וזרקתי את זה. לא הספקתי לכתוב. ברח.
אני כותבת פה סיפור אחרון שלי. לא בכללי אני אחזור לכאן, מתישהו. אולי כיהיה לי יותר נסיון, או, או כסוףסוף מישהו יסביר לי למה אנשים חושבים שאני כותבת יפה?! נכון, כי זו אני. כי אני התמימונה והחמודה שכולם אוהבים. אז זהו, שלא. אני מודה באשמה. אני מקללת, מרביצה. ובשבילי זה אפילו תענוג. אני סוציופתית, פסיכופתית. מה שאתם רוצים.
סיפור אחרון ודי. נראה אם תאהבו או אל, או אם בכלל תשימו לב שהלכתי. חוץ מבובו2 שאמרתי לה. אז הגר, שששש.
סיפור אחרון!
"היא מסתירה משהו! קם רן ממקומו. החדר האפלולי הסתיר צד אחד של פניו. כול שער 15 הפרצופים הופנו אליו במבטים שואלים. הוא התיישב ודפק את ראשו באכזבה בידו.
"ראיתם את השריטה הענקית שהייתה לה על הרגל?! עמוקה הזו?! השוטת דם?! והיא איחרה באותו היום, ולמרות הדבר שחתך אותה, מה שלא יהיה היא קיבלה את הציון הכי טוב מבינינו בספורט באותו היום!" אמר[ כועס.
"אתה סתם פרנואיד, היא הרי אמרה שנפלה!" אמרה דנה. כועסת על אחיה. מה פתאום הוא נטפל אל חברה שלה?! מה קרה לו?! נכון שידוע שהוא מאוהב בה, אבל השיגעונות האלו, משהו לא היה הגיוני. זה לא היה מאהבה. אולי מקנאה או מכעס. אבל לא מאהבה.
"על מה?! על סכין מטבח?!" צעק בכול גרונו רן. הוא חבט בשולחן בחוזקה וכול כוסות המים נפלו ונשפכו. למאות שמים לא היה בהם.
"על אבן, מפגר" ענתה דנה. היא קמה, ניגשה אליו. אחזה בשיערו הארוך והשטני, האסוף בקוקו שהגיע לו על הכתף.
"רוצה שתיי צמות?" לחשה לו. הוא הנהנן לאות לא.
"יופי" היא עזבה את שיערו וחזרה למקום.
הוא קם והמשיך לדבר, הפעם פחות בכעס, פחות בטוח, פחות רוצה לנצח.
"אני בטוח שהיא מסתירה משהו, הרי אתם רואים שיש לה סימנים בכול מקום. אפילו על התחת!" הוא רצה להמשיך אבל באותו הרגע קטע אותו עומר בצחוק איוולי.
"ומאיפה את יודע?! עשיתם משהו?" גיחך עומר.
"סתום, אחרת אתה עף" מלמלה דנה, שלמרות שעומר היה מכור לסמים, היא אהבה אותו. היה בו משהו מיוחד.
"מה זה מזיז לי גיברת?" הפנה אלייה את ראשו.
היא הסבה את פנייה בכעס.
"תמשיך" מלמלה בדמעות.
"נו, לפני שקטעו אותי בגסות" המשיך, מסופק "אמרתי שהיא חבולה בכול מקום, היא טובה בכול דבר, ואפילו יותר טובה מהמורים, היא מהממת, מה שלא הגיוני ולא מסתדר כלל! היא משהו מיוחד. היא לא מחוננת. כולנו כאלו, מבינים?! מסקנה, היא, היא, סוכנת!" אמר. גומר בהתרגשות כזו.
שנה קמה. בצרחה של "מה?!" כולם נבהלו.
דנה היחידה שידעה שזה נכון. והיא לא ידעה שאחיה התינוק, שקטן ממנה בשלוש דקות, יגלה את זה. היא אמרה לסיגל שלא תחשוב להראות אפילו חצי סימן כחול או שירטה סתמית, אחרת תתגלה. כנראה ע"י אחיה.
"אתה צודק" נשמע קול בין הצללים, וסיגל עצמה הופיעה.