I want to be myself
בזמן האחרון אני מרגיש רע.
לא זה לא בגלל שהחלום שלי כנראה לא הולך להתגשם בקרוב, ולא זה לא בגלל שאנשים שונאים אותי בגלל שאני לא נורמלי אלא בגללך, אך ורק בגללך, דווקא בגללך, אחד מהאנשים הכי חשובים לי בחיים האלו, בגללך רע לי.
ישבתי במטבח שהיית לצידי, גופי רעד והלב שלי לא הפסיק לפעום, ניסיתי להוציא מילים מהפה אבל ללא הצלחה.
את מכירה אותי מספיק טוב כדי להבין שזה לא סתם עוד שיחה נורמלית ולכן את שואלת אותי מה קרה, ואז אני מספר לך.
בכל ליבי האמנתי שאת הולכת לקבל אותי כמו שאני, שלא יהיה לך אכפת מה החברה הזאת הכתיבה לנו ושתבחרי בי על פני החברה, אבל זה לא קרה.
את ניסית לשנות אותי, את ניסית לגרום לי להשתנות ולשקר לעצמי בלי לחשוב שאולי זה פוגע בי.
אני אכן נשארתי בדיוק כמו שאני, בן אדם שונה מכולם שלא מאמין באותם הדברים בהם את וכל שאר העולם הזה מאמין ואת נשארת בדיוק כמו שאת, אותו הבן אדם שהחברה הכתיבה לו חוקים טיפשים ולכן היא רוצה לשנות אותי, את הבן שלך.
תגובות (4)
היי מייק… אני אהיה כנה, טוב, (כי אני אוהבת כנות) – אין לי ממש מה להגיב. אני לא רוצה שזה ייחשב לתגובה של "היי רק באתי לראות שקראתי ושאני זוכרת אותך", כי זה לא העיקרון של התגובה, זה פשוט שהקטע מרגיש כל כך אישי, שאני מרגישה שהתגובה שלי עלולה לפלוש ל… אני לא יודעת למה.
אבל אני חושבת שכתבת את זה בצורה הכי נכונה, כי לא הרחבת או הפצצת במיליון תיאורים אפשריים, אלא פשוט כתבת את זה בקצרה (אם אפשר לומר) וגם בדרך הכי נוחה (כמו שכולנו כותבים, בסופו של דבר).
אז אני חושבת שהתגובה הזאת יצאה ארוכה מידי או משהו, אבל היי, אתה לא לבד (לא שאמרתי שאתה אמרת שאתה מרגיש ככה..) ועל תדאג לגבי הזקן ;]
אני עם ספיר,
הסיפור באמת נכתב באופן אישי ושקט, אם אפשר לקרוא לזה ככה. אבל מחוץ לזה, אני דווקא ממש שמחתי לראות שוב סיפור שלך!
עבר הרבה זמן אה זקן!
טוב לשמוע ממך שוב,
והיי, אל תפסיק לכתוב! מזל טוב על שנתיים באתר :)
לגבי הכתיבה- שקטה, נוחה לקריאה אבל כן רואים שאתה כועס. זה כמו מונולוג טוב בלי הקטע של המונולוג.
לגבי התוכן- אתה לא מבין עד כמה זה קשה. תחשוב עד כמה נתת לאימא שלך תמונה אחרת של עצמך עד אכשיו, ועד כמה היא אהבה אותך ככה והסתדרה איתך ככה ולמרות שאתה הבן שלה- לא מסתגלים לשינויים כאלו דרסטיים, אפילו שהיה חשש שהיא הדחיקה לזה לפניכן-כול כך מהר וכול כל בקלות. תבין שאם אכשיו אימא שלך הייתה מחליטה לעשות שינוי דרסטי, היה לך קשה פחות ממנה. אתה מבין? עם כול הכבוד שלי כלפייך, עמדתי במקום של אימא שלך כול כך הרבה פעמים שאין לי מילה לאמר בתור טובה אלייך, חוץ מיזה שהכעס הזה מיותר לחלוטין- כי אתה זה אתה היא זו היא ופה נגמר הסיפור. שניכם צריכים לחיות עם המציאות של האחר ומה אני אגיד, נדפקתם שניכם כי אף אחד מיכם לא במצב רגשי מבוגר מספיק כדי להתמודד. אולי משהו השתנה בחודש וחצי שלא כתבת… אבל מה אני אגיד? לשניכם קשה. אבל לאף אחיד מיכם אין את הזכות *לדרוש* משהו מהאחר. היא אימא שלך אבל היא גם בנאדם. תחשוב על זה שמבחינה אתה עבודת המופת שלה. אני מאוד תומכת בך מייק <3 פשוט.. אני גם מבינה את אימא שלך.
יום טוב. אוהבת אליה\ן <3
רק עכשיו רק את התגובה שלך אלין,
האמת שהדברים די הסתדרו בגזרה הזאת ובפעם הראשונה אני מאמין במשפט "הזמן עושה את שלו".
תודה בכל זאת,
love you
<3