Friendship

מכירים את זה ש… שבן אדם שהרגשתם שהוא כל כך קרוב אליכם, ואתם לא מספיקים למצמץ, ובהרגשה הוא אלפי או מיליוני קילומטרים ממך. כל מילה נחרטת ודוקרת כמו סכין בלב. אפילו אם לא בכוונה. הבן אדם שיכולתי לסמוך עליו, שידעתי שתמיד ידע להרים אותי, ולא יעשה משהו טיפשי ויהרוס הכול, בסוף עשה משהו טיפשי והרס הכול. הפחד להתקרב.. הפחד שעוד מישהו יבוא עם סכין ללב שלי ויסמן:"הייתי פה". הלב שלי רוצה מנוחה, ומישהו להסתמך עליו. כ"כ קשה? כנראה שכן. כי אין בן אדם כרגע בעולם הזה שאני לא יכולה להגיד עליו:"הוא האדם הכי מדהים שהכרתי". או יותר נכון, זה החבר הכי טוב שלי. רק שלי. כולם ממשיכים להם בחיים, החיים רצים, מתקתקים, טסים! אנשים מכירים, מתרחקים, נפרדים, משקרים, מרכלים, משלימים, שוב רבים. כמה אנשים יכולים לספוג בחיים אחדים? כמה אנשים יכולים להיות עם המחשבה שאנשים אחרים יכולים לספוג. זה מדהים אותי כל פעם מחדש. בפעם הראשונה בחיי, נשארתי לבדי. אחרי ששנים נתליתי על חברות שתמיד היו שם. ועכשיו, אני מבינה שבעצם אין לי שום ניסיון בלהסתדר בעצמי. אני מנסה, ומבינה שזה לא נורא כל כך. להפך! זה נותן זמן לחשוב. זמן לחשוב על מה הצעד הבא. להרגיע את עצמך. ובעצם, זה מין זמן איכות שלך עם עצמך. אני אישית אוהבת את הזמן איכות שלי עם עצמי. אמא שלי חושבת שאני מתבודדת בחדר, אבל מבחינתי, זאת לא התבודדות, זה זמן לעצמך. זמן שאתה מקדיש לעצמך ואפילו לעשות דברים בכלל לא קשורים! כמו למלא אמבטיה נעימה, לקרוא ספר, או אפילו סתם לצייר. אנשים חושבים שלהיות קצת לבד, הופך אותך לאדם בודד, אבל אני חושבת, שלהקיף את עצמך באנשים מזוייפים הופך אותך לאדם הכי בודד בעולם.