Elastic Heart

עוד נגיסה אחת באוויר,
נגיסה באבק.
למה לעזאזל אני כל כך תלויה באהבה?
נהגתי לחשוב שאתה חלק ממני, שיש בי חלק רע, חלק גדול ממני.
ועכשיו אני יודעת שזה עוד חלק מן ערימת השקרים שהאכלת אותי בשמונה עשר השנים האחרונות.
אני יודעת עכשיו במי להילחם,
ובמלחמה הזאת לא מנצחים עם נשק.

ואני רוצה לנצח כל כך, זה בוער בדמי כמו מטורף,
המחשבה על להפסיד מחרידה אותי כל כך.
יש דגלים אדומים בוהקים, נטועים במקומות שאתה נמצא, ולפעמים הן כל כך מטושטשים שאני תוהה אם הם שם בכלל.
סופות המלחמה שורפות לי את העיניים,
מרשות לי לסמוך רק על עצמי.
אני לא אתן לך לשבור אותי,
לא כשאני נלחמת על החיים.

למרות עורי העבה, הסכין שלך פילחה אותו לעומק,
כמו שציפורניי נגסו בעורך שלך.
אתה מושך אותי לכל הכיוונים, מעמיס עליי משקל, מכווץ לי את הלב, מקפיץ אותו מעלה מטה כמו כדור.
אבל אתה יודע מותק,
הלב שלי עשוי מחומר אלסטי, ולאחר המלחמה הזאת הוא ישוב לעצמו כאילו כלום לא היה,
ואתה? אתה תימחק, תיכחד, תתמוסס.

אז הלילה פקחתי את עיניי לרווחה,
אני עומדת על המשמר.
גופי תשוש, אך ליבי ער.
והדבר היחיד שמחזיק אותי, האמונה היחידה שנותנת לי לשרוד,
היא שאני נבחרתי,
נבחרתי מכולם להילחם במלחמה הזאת.
אני פוסעת אל תוך הלהבות,
אל תוך הערפל,
כי שם האלוה-ים.
ואני לא מרגישה את הכוויות,
לא כשאני ממוקדת על המטרה.

אתה לא תשבור אותי,
לא כשאני נלחמת על החיים.