BONES עונה ראשונה פרקים 4-6

פרק 4:
לא סיפרתי לאף אחד שבוני שלי (ככה קראתי לו) ברח, והלכתי כמעט לכל היישוב כדי לחפש אותו: הוא לא היה בחווה, לא הלך לאכול ולא היה בדרכים המוכרות של השדה. כמעט התייאשתי, אבל בסוף הלכתי לחפש אותו בחווה השנייה בקצה היישוב. הלכתי להנהלה של החווה כדי לשאול איפה הוא, אבל פתאום ראיתי אותו בין הגדר של החווה. הוא היה ליד התא של סוסה אחת, נדמה לי שקראו לה דליה, וכנראה שהוא התאהב בה, הממזר הקטן הזה. אז לקחתי אותו בחזרה לחווה. השיעור הראשון עליו היה מושלם! התחלנו קצת בהליכה כדי שהוא יתרגל לזה שרוכבים עליו, אחר כך עברנו לטרוט, ואז לקנטר. לא רציתי להכביד עליו אז השיעור היה קצר, אבל היה שיעור מושלם והצעד שלו היה ממש נוח! הדבר שהכי פחדתי ממנו זה ליפול מבונז, אולי הוא היה יכול להשתגע בגלל משהו, אבל הכל היה בסדר… ככה רכבתי עליו קצת בכל יום עד שהפכנו לצמד מדהים. בכל שיעור עם המדריכה שלי רכבתי רק עליו, הוא הפך לסוס בית ספר אבל הוא התנהג אליי כאילו הוא היה רק שלי. אבל היום הגדול הגיע: היום שבו למדנו איך לקפוץ. תמיד כשאני נוסעת באוטו בדרך לחווה, הלב שלי דופק ואני נלחצת ומתרגשת ביחד, אבל ביום ההוא הלב שלי דפק יותר מתמיד. כל כך נלחצתי כי בונז בעצמו לא ידע קפיצות, וגם אני לא ידעתי, אז התחלנו את השיעור עם סוס אחר. זה היה שיעור ארוך מאוד כי הייתי צריכה ללמוד לקפוץ ואז ללמד את בונז לקפוץ, אז תתארו לכם כמה לחוצה הייתי… אז כמו שאמרתי התחלתי את השיעור עם סוס אחר, קראו לו שחר, והתחלנו טרוט. אחר כך קצת לפני המכשול התחלנו קנטר ואז סימנתי לו לקפוץ והוא קפץ מעל המכשול. אני לא יודעת אם יותר נלחצתי או יותר שמחתי באותו הרגע. הצלחתי לקפוץ, וזאת הרגשה מדהימה, אבל עכשיו צריך ללמד את בונז לעשות את זה, וזה לא יהיה קל בכלל…
פרק 5:
הובלתי את שחר לתא שלו, והוצאתי את בונז למגרש. הייתי הפעם בלחץ בשבילו, כי הוא לא ידע מה הולך להיות לו. עליתי עליו, חיממתי אותו קצת והיינו צריכים כבר לקפוץ. בונז איכשהו נענע את הראש שלו שנייה לפני הקפיצה, ובקפיצה הוא פשוט השתגע. הוא קפץ גבוהה ועמד על שתי רגליים, והוא עשה משהו לא ייאמן- הוא עשה סוג של סלטה מעל הקרש קפיצות. שנינו התהפכנו. נפלתי ממנו בפעם הראשונה.
אני לא אשכח את הרגע הזה, כי עברו לי מחשבות כאלה רעות בראש- למה מגיע לו בכלל לקפוץ? למה מגיע לבונז לרכוב בכלל? למה לכל הסוסים בחווה יש תנאים כאלה טובים וסוסים אחרים סופגים התעללויות? למה בונז השתגע? אולי הוא לא אוהב אותי יותר, ואולי הוא נזכר ברגעים האלה שפגעו בו, ואני לא ידעתי מה קרה לו. בסוף יצאה טראומה לשנינו. הפסקתי לרכוב עליו, כי פחדתי שהוא ישתגע שוב. לא באתי ללטף אותו שוב כי פחדתי שהוא ינשוך אותי. עברתי בחזרה אחורה, לרמות הרכיבה בלי הקאנטר והקפיצות כי פחדתי מהכל. גם על סוס כזה חמוד כמו קוואנטום לא הסכמתי לעשות קנטר. למה לכולם זה הולך כזה בקלות ולי לא? למה נפרדתי מבונז? כל כך אהבתי אותו.
פרק 6:
מאז עברו שנתיים, ועכשיו אני בת 14, בלי סוסים, ולא מתקרבת אפילו לחווה, אבל בכל זאת אני כל כך מתחרטת על הרגע שהחלטתי לעזוב את הסוסים. אימא שלי קוראת לי עכשיו לבוא למכונית כדי לנסוע לחווה ולנסות את מזלי שוב. וואו, מה אם בונז לא יהיה שם? אני לא יודעת מה אני אעשה שוב לבד בלי ללטף את הפנים שלו, מה אני אעשה בלי הניצוץ המיוחד הזה שרק לו יש בעיניים…