BONES העונה השנייה פרקים 1-3

פרק 1:
אני ממשיכה לספר את הסיפור שלי, כי אין לי מישהו שבאמת יבין אותי. כשהגעתי לחווה בונז לא היה שם. הוא הוחזר לאיזה עמותה של סוסים פגועים שנקראת פגסוס בגלל שלחווה כבר לא היה תקציב להחזיק אותו. כשחזרתי הביתה מהחווה פשוט בכיתי, כי היה לי אתו משהו מיוחד. היה לי עם הסוסים משהו מיוחד. אז הקשבתי לכמה שירי דיכאון והמשכתי הלאה. המשכתי את השיעורים בחווה אבל בלי בונז זה לא היה אותו הדבר. באחד השיעורים פשוט באמצע השיעור עלתה התמונה הזאת של בונז הפגוע, ביום שמצאתי אותו באזור הבנייה הזה. לא הצלחתי להסתיר את מה שעובר עליי ובאמצע השיעור פשוט בכיתי מהתמונה הזאת שעלתה לי לראש. רציתי לשכוח את זה אבל לא הצלחתי. אחרי השיעור ההוא החלטתי ללכת לעמותה הזאת ולפגוש את בוני שלי שוב.
פרק 2:
אז הגעתי לעמותה הזאת, וראיתי סוסים וחמורים פשוט מדהימים כמו בונז, שעברו התעללות והגיעו למקום כזה טוב. אני לא אשקר ואומר שלא היה לי קשה לראות אותם, לראות מה אנשים עשו להם, אבל זה כל כך חימם לי את הלב שבכל זאת יש תקווה. הגעתי למנהל העמותה (קראו לו צביקה) והוא הציע שאני אתנדב בעמותה שלו כל יום כדי שאני לא אצטרך לעזוב את בוני שלי שוב. וואו! כל כך אהבתי את ההצעה הזאת! גם לעזור לסוסים פגועים כמו שתמיד רציתי וגם להיות עם בונז כל יום. אז קניתי מגפי עבודה, ויצאתי לחיים החדשים שיהיו לי…
פרק 3:
באתי ליום הראשון שלי בעמותה, ליטפתי קודם את בונז, ויצאתי עם חברי העמותה לחילוץ הראשון שלי. זה היה ליד כביש מהיר, והסוס כנראה הוזנח על ידי מישהו שפשוט עזב אותו שם. אז, אני לא הבנתי למה עושים לסוסים דברים כאלה. בעצם גם עכשיו אני לא מבינה את זה. למה לפגוע בחיה האצילית הזאת? הם שירתו אותנו פעם במלחמות, הם היו פעם בכרכרות שלנו לפני שהיו מכוניות. אנחנו רוכבים עליהם כל הזמן, אז למה להשתמש ברוע לב כזה? כל הרגל של הסוס הזה הייתה פצועה, אז שטפנו לו אותה במים והכנסנו אותו לקרון. כשהגענו לעמותה גילינו שזו הייתה בעצם סוסה, וכל דיירי העמותה קבלו אותה בצהלות ובברכה. כל כך שמחתי שסוף סוף יכולתי להשפיע ולעזור!