all my feeling that got away

המשפטים האלה שאם כל מילה כואבת לוקחת ממך נשימה, האותיות האלה שכל פעם שאתה שומע אותן הן חודרות לך לנשימה ולשניה או יותר לוקחות אותה. היא הייתה חייבת להגיד ככה עם הידיעה שכל זה
כואב. כן אני יודעת עשיתי הרבה טעויות בחיים שאני מנסה לשכוח , שכואב להזכר , היא הייתה חיבת
להזכיר את זה בדרך הכי כואבת , הכי נוראית .
שבכל צליל גורמות לך לרצות להעלם מהיקום הזה מבלי שאף אחד לא ישים ♥ . שבכל רגע שאת חושבת שהכל עבר ויהיה בסדר במילה אחת הכל חוזר מתחדש, וגורם לך לבכות. על מה כל זה קורה לך?
אולי היקום רוצה שתסבלי מהטעויות שלך לנצח? מה הוא רוצה שתהפכי למושלמת?
אף אחד לא מושלם אבל למה רק את? היחידה מכולם סובלת מכל זה?!
החיים לא הוגנים כשאותך אף אחד לא מבין ! גם כשאת חושבת שהסיטואציה של אותו בן אדם
היא אותה סיטואציה אתה מגלה שזה שונה בכל כך הרבה דברים!
" הוא רק רוצה להזדיין איתך ולעזוב אותך!" כך היא אמרה, היא לא אמרה כי אכפת לה ממני! בכלל לא! זאת לפחות אני מבינה.
החיים אכזרים וכך כל היקום. זה מה שלמדתי מכל החים .
המחשבות הכואבות מבלי לצאת החוצה אוכלות אותך מבפנים עד שנשמתך מתה ונשאר רק החשמל שמפעיל את הכל . הגוף נשאר אבל הרגשות מתות.
עשיתי טעות בשביל מה להזכיר? את רוצה שאני אתאבד בגללך ?
ואיך אז תרגישי אם זה יקרה? נכון נזכרתי אין לך רגשות ! את כמו זאב שחי רק מסבל שנאה ודיכאונות של אחרים .
הכל אצלי בפנים גוסס ולא יודעת מה לעשות , לספר זה כל מה שנשאר ממני .סיפורים , מחשבות , תקוות אבדות, משאלות והרבה שאלות.
אז מה עוד להגיד? עד כמה כל זה נמאס? אפילו מילים לא יכולות לתאר את כל הכעס , הסבל שאצלי עובר יומיום