3:00 בלילה, הקנאה היא זו שמדברת.

אני יושבת וחושבת, כרגיל אתה הנושא הראשי אצלי בראש.
אני לא בדיוק מתלוננת.. אבל באמת זה כבר מתחיל לשגע קצת, במיוחד כשיש משהו שמטריד אותי מהפעם האחרונה שנפגשנו.
כשנכנסנו לבית הספר ההוא, בלילה.. מוזר שהיה פתוח ולא נעלו אותו ויותר מוזר שבכלל נכנסנו, אבל כאילו למה לא?
בכל מקרה, ישבנו על המדרגות מול המגרש כדורגל והראת לי תמונות מהיום בים עם חברים שלך.
ואז הגעת לתמונה עם מישהי בשמלה שחורה וארוכה ואתם נראים כל כך מאושרים ומשוחררים, היא נראית שהיא אפילו לא מתייחסת לעובדה שמצלמים אותה מרוב שהיא נהנית איתךעם פניה לכיוון המצלמה,עינייה עצומות וידיה מושטות אליי מאחורה לצווארך, מחבקות.
ואתה .. אתה מחבק אותה ומחייך את החיוך המקסים שלך. החיוך שאני מעלה לך כשאני איתך.
העברת את התמונה מהר, אולי אפילו מהר מדי? כאילו זה היה יותר מהר ממה שהעברת את התמונות הקודמות. ואחרי שהעברת את התמונה הגעת לעוד תמונה שלכם ביחד, תמונה שהיא כבר לא עם הגב אלייך אלה עם הפנים ושוב.. אתם נראים כל כך שלווים, רגועים… כלום לא חסר לך בתמונה. אפילו לא אני.
איתי אתה לא ככה.. השמחה שלך איתה מעציבה אותי, כי אני- אני.. אני לא מצליחה להביא אותך לאושר שכזה.
והיא נראית כזאת יפה.
אני יושבת וחושבת, ונמאס לי לחשוב.
למה אתה תמיד תקוע לי בראש?
למה עכשיו 3 בלילה, ואתה לא עוזב לי את המחשבות? למה התמונות האלה לא עוזבות אותי? הרי אתה אומר לי כל כך הרבה דברים יפים, כל כך הרבה מילים יפות… שנראה לי שהן שייכות רק לי? או שאולי בעצם לא בדיוק. אולי אתה אומר את זה לעוד בנות.
למה הנושא הזה כבר לא עוזב אותי?
אולי כי העברת את התמונות האלה יותר מהר מכל השאר ושתקת ולא הסברת לי מי בתמונה, לא כמו בכל השאר שפירטת לי אפילו את גרגרי חול.
זה למה הן תקועות לי בראש? 3 בלילה ואני חושבת ובוכה.
אני שונאת שמשקרים לי, כדאי לך מאוד שאם אתה משקר, שאני פשוט לא אגלה על כך.
אני מקווה שאתה לא משקר.
אני מקווה שמתישהו גם אנחנו נראה ככה כמו שנראית עם הזאתי בתמונה.
אני מקווה.