.
זה תמיד מדהים אותי איך העולם הופך כולו לעצוב כשבפנים קשה לי נורא. השמיים נעשים קודרים, גדולים ואין סופיים. העצים פתאום מכופפים, כאילו עייפו במרוצת השנים. הבתים שקטים וחשוכים. אני שקטה וחשוכה כל כך, אני מכופפת, קודרת ואין סופית.
פתאום נביחה של כלב מוציאה אותי מעצמי, בכי של תינוק, מזגן רועש, מחזירים אותי לקרקע. הלוואי שלעולם לא יפסיקו לנבוח ולבכות..
תגובות (0)