?

אני שעות מסתכלת על המסך ועל המקלדת אני חושבת שוב ושוב מה לכתוב ומה לרשום מה מציק לי כל כך מה .
אם אתם מכירים את התחושה שמגיעה עמוק מתוך הנשמה מעוקה שצורחת ללא רחמים זימזום תמידי שלא מפסיק להציק …
בסהכ הכל החיים שלי צריכים להיות נורמטיבים כי יש לי משפחה חברים טובים . אז למה אתם שואלים .. או יותר נכון אני שואלת את עצמי למה אני שומעת זימזומים ? או רעש שמציק לי . ולא נותן לי לישון בלילה..
היו תקופות שבכלל לא חשבתי שהגיע לשלב שבו אני צריכה לתכנן את החיים שלי זה נשמע כל כך אפל ולא נורמלי אפילו חולני אבל באמת לא תיארתי לעצמי שבשבילי יש המשך .. .
והרבה סביבי פיקפקו ואמרו שאני לא מספיק טובה .. אז ככה שלקחתי את כל כך קרוב ללב והתחלתי לאמין לכולם לכל הסביבה .
היום זה רודף אותי ולא מפסיק להציק לי אני מנסה לשכוח לשים הכל בצד להתקדם אני רוצה להיות אחרת שונה אבל בצורה טובה , אני יודעת שזה לא אשמתם של אנשים שדיברו וירדו עלי שאני עד היום בוחרת להתייחס למה שהם אמרו לי הם זרקו דברים לאוויר .ואני שמעתי והפנמתי .
מגיל צעיר לגיל בוגר יותר החלטת לקחת הכל בהומור , כל מילה שנזרקה לאוויר ידעתי איך להפוך אותה להומור אולי די שחור כי מאחורי כל הצחוק היה עצב עמוק אבל בחרתי בזה אבל לאט לאט כל בדיחה על חשבוני הפך להיות כאוס ומערבולת של ירידות עצמאיות מבלי שאף אחד יגיד דבר הכל זה היה באחריות המלאה שלי .
אני שונאת עצמי. אני שונאת שאני מה שאני ובמקום מה שאני צריכה להיות יש לי חלמות ואני מקווה אני רוצה להיות משהו בעולם אבל .. הפחד שאני לא מסוגלת כמו שתמיד התרגלתי ..לכישלון להפסד ולזה שאני לא יכולה ולא מסוגלת חוסם.