.

אוכל אותי מבפנים. אני יכולה לשלוט בזה? אם לא אגיע לסוף אני אשתגע. מה בעצם אני מחפשת? כוח? כבוד? כסף???
מימוש עצמי מתנגש עם ערכים?
והאם יש בכלל אלוהים?
העצבות מבפנים מקרקרת מתוך חיסרון? או שזה כי שוב אני תקועה באותו מקום?
מה ההיגיון בכלל? ומה הרגש?
מה עושה לי טוב לנפש?
איזה אנשים מקיפים אותי? איזה לא? ולמה אני מנתקת על אלו שכן ומפנטזת על הלא?
למה לפעמים אני נראית מול עצמי במראה
כמו האישה הכי מסכנה? ולמה במקרים אחרים אני שוברת אותה כי אני פשוט… ילדה קטנה?
ולמה סומכים עליי ואני לא שם? ולמה אני מזלזלת בעצמי ומתגאה בדברים שכבר נגמרו מזמן?
ולמה אני אנושית? ולמה אני לא אנושית?
מה שאני רוצה באמת לשאול זה .. למה בכלל אני שואלת?
איפה האושר הזה שמדברים עליו? באיזה קצה הוא נמצא? ואיך לעזאזל יוצאים מהשגרה?!
לא כמו כולם, אבל כמו כולם… אני מיוחדת, כמו כולם.
לאיזה תגובות אני אמורה לצפות? איך בכלל צריך להמשיך לחיות? שום ספר, תכנית או חבר לא עוזר. שום מסע פנימי או שטחיות חיצונית לא נותנת לי להתגבר.
מדלגת מעל, מחביאה את הרגש. מציפה אותו שוב כמו מטומטמת. וכולם תומכים בי – באמת!- פשוט כולם… אז מה כבר נשאר לי לעשות בעולם? לאן אני שייכת? לאן לעזאזל אני שייכת?