:)

נשענתי על המעקה במקום השמור שלי ושלו.
הוא הגיע בדיוק דקה אחרי שהדלקתי את הסיגריה הראשונה שלי מזה חודש.
\\\"את נראית כמו מלאך חבלה.\\\"
חייכתי.
כשהיה מאחוריי הוא פספס את החיוך הממזרי הזה אף על פי שהיה זה החיוך המפתה ביותר שלי.
\\\"פעם הייתי מלאך\\\" השבתי. הוא נשען לצידי, \\\"עד שאלוהים בעט אותי מכל המדרגות כי עישנתי חשיש\\\"
הוא צחק.
\\\"תעזבי את זה.\\\"הוא סימן על הסיגריה. \\\"ומה עם יון-יון?\\\"
\\\"בן של…\\\"
\\\"אל תקללי.\\\"
\\\"כי זה לא מגניב?\\\"
\\\"כי זה לא את.\\\" הוא הביט היישר לעיניי. שתיקה. איבדתי כל זכות דיבור כשעיניו הירוקות-חומות-כהות ננעצו בעיניי וחסמו כל משפט ציני שיכולתי להשיב לו.
הסבתי את מבטי. \\\"אתה לא יודע כבר מי אני. אמרת בעצמך.\\\"
זה כבר שבר אותו. הוא חטף את הסיגריה מידי, נזהר לא לגעת בי בטעות, השליך אותה על הרצפה בגסות ומעך את נשמתה הבוערת.
\\\"יופי?\\\" הוא שאל.
\\\"יופי.\\\"
\\\"הוא עדיין קורא לך תותי?\\\"
\\\"טושי.\\\" תיקנתי אותו. \\\"וכן.\\\"
ומכאן זו הייתה שיחת נפש שאותה לא אוכל לשחזר כיוון שמוחי מאבד את זיכרונותיו באותה מהירות שבה הוא אוגר אותם והכל בגלל האלכוהול.
כנראה שלחיות עם חבר שהוא בן של… והשילוב של קוק, חשיש והרואין זה שיט שלא ברא השטן. אני מקווה שאלמד מהטעויות האלה ואם לא- שלפחות איהנה מהן.