10.1.16- הריצה אל האושר
הריצה הזאת אל האושר גורמת לי לאבד כוחות,
אז אני עוצר שנייה כדי לנשום, עוד נשימה אחרונה לפני המשך הריצה.
אני עדיין לא רואה את קו הסיום, יש לי עוד דרך ארוכה וקשה לפני,
כל מה שנותר זה תקווה,
האם תסיים את המסלול הארוך הזה בשלום? אף אחד לא יודע
אז אני עוצר שנייה ומסתכל אחורה,
מסתכל על הטעויות, על הדמעות הבלתי נפסקות, התמימות שנעלמה.
אני עוצר שנייה ומסתכל על טקסטים ישנים,
על השנאה, על הביטחון, על התקווה.
ואני ממשיך קדימה, אל קו הסיום,
לא בטוח אם בדרך הנכונה אבל בתקווה שזה יסתיים בקרוב.
"מי אתה?", הבחור בגופיה הארוכה השחורה שאל אותי כאשר בהיתי במסך המחשב המאובק.
"לא יודע", עניתי כאשר האפלה התחילה להשתלט על ראשי.
הריצה הזאת אל האושר גורמת לי לאבד כוחות,
אבל יש עוד תקווה,
לא הכל אבוד,
אבל נותר עוד עבודה.
תגובות (3)
אעאעאע מייק! היי ^-^ כמה נחמד לראות שחזרת לאתר (סוג של)
אהבתי מאוד את שתי הקטעים שכתבת, מה גם שמאוד התגעגעתי לכתיבה שלך, היא מקסימה כמו תמיד, ויש בה גם משהו בוגר ואמיתי..
ספיר!! כמה שהתגעגעתי <3 שמח שאהבת את הטקסטים. אני אכן מרגיש שהם בוגרים יותר מהטקסטים הישנים שלי, הקריאה של הטקסטים הישנים גורמים לי להבין שהתבגרתי והאמת שזה מביא לי תקווה כי אני יודע שבעוד שנה אני אתסכל על הטקסט הזה ואהיה בוגר ומבין יותר.
מקווה לראות את התגובות שלך יותר בשנה הקרובה ולהעלות לאתר באופן קבוע, כי אני מאוד אוהב את האתר הזה:)
אני מסכימה עם ספיר – הכתיבה באמת בוגרת ויפה.. רואים שגדלת עם הזמן וכך גם הכתיבה שלך..♥