למה לא אמרתי

למה לא אמרתי ?

עיף נינוח ומרוצה לאחר שעות של גלישה בשמש החורפית צעד מושה לעבר דוכן הקפה, סקר באופן סתמי את הנוכחים, אני רואה שאני לא היחיד שהפסדתי יום עבודה כדי לגלוש בחרמון הרהר לעצמו, כשלפתע הוכה בהלם, במרחק כמה צעדים מבלי שהבחינה בו ראה את שרה כשהיא מתרפקת על גבר בגיל העמידה התרפקות של אהבה. הביט שוב , מקווה שטעה , אך הוא לא טעה, זו היא. התבונן בבן זוגה ונדמה היה לו שהם מכירים אך לא יכול היה להיזכר מהיכן. התחבא מאחורי התור והציץ שוב, לא היה מקום לפרשנות אחרת לפניו היה זוג מאוהב. שלותו נעלמה כהרף עין ו כעס רב הציפו ,החליט ללכת לקראתה לשלום ולהביכה, נראה מה תגיד חשב בליבו. כבר עשה את צעדיו קדימה כשלפתע הזיזה את ראשה וראתה אותו ,שניות מספר הסתכלו זה בזו במבט נוקב, חש שהוא מתאדם, הסתובב לאחור ונמלט למרפסת בית הקפה , מה עלי לעשות ? שאל את עצמו בהתרגשות. מנסה להתעשת, את מבטו לכדו המורדות המושלגים של החרמון. בשיפולי ההר הצחורים והמסנוורים חלפו למולו הגולשים במהירות שיא כלפי מטה. עקב אחריהם בעיניו כשהם מתרחקים והופכים לנקודות זעירות עד שנעלמו לגמרי במורד, רצה להעלם יחד איתם.. מוגן במעיל החם, חש את הקור העז ואת צריבת האוויר הקר על פניו, עיניו החלו לדמוע וכבר העז להיכנס חזרה כששמע את קולה של אישתו, "מה אתה עומד פה בקור?" תפסה בזרועו והחלה גוררת אותו פנימה. "כבר התחלתי לדאוג ויצאתי לחפש אותך." "לרגע הרגשתי בחילה ויצאתי לאוויר הצח"."שב" אמרה "אביא לך תה חם. .אתה קפוא לחלוטין.. מה אתה מחפש?" שאלה כשראתה אותו מביט סביבו ותר אחר דבר מה, "נדמה היה לי שראיתי מישהו מוכר" אמר לה. "כן" אמרה "גם אני פגשתי כאן את דוד שהכרנו באחד המפגשים אצל שרה. הוא ציין שהוא חובב גלישה והעדיף את ימי השבוע על פני הצפיפות של סופ"ש. סיפרתי לו שגם אנחנו החלטנו באופן ספונטני לעשות לזוגיות שלנו יום כיף. הצעתי לו להצטרף לקפה אך הוא מיהר". "הגיע עם אשתו?" שאל "לא עם חבר אמר לי."
בואי נותר על השתייה נרד לפני שיחשיך, ונשתה בצימר.חיבק את גבה והובילה ליציאה.
ובעודו נוהג בפיתולי הכביש היורד מההר המה ראשו ממחשבות אין ספור, לך תדע אמר לעצמו מכולן דווקא היא ? האומנם רק היא? . מעניין מה תגיד לו כשיפגשו, הרי הדברים ברורים לחלוטין היא נתפסה בקלקלתה. ואני, מה אעשה עם הידיעה? לפתע הבין את גודל האחריות שהוטלה על כתפיו מבלי שהתכוון. חשב על בעלה דורון חברו הטוב שתמיד הילל את אשתו ודיבר על הקשר החזק ביניהם. הוא יתמוטט אם ידע פסק לעצמו, יבין שחי בשקר ולא יסלח. האם אני צריך להיות השליח? לפתע נזכר ושאל את אשתו, "מסיבת ההפתעה שעורכת שרה לדורון ביום שישי מתקיימת?" "ודאי" אמרה "ההכנות בעיצומן". "כבר כתבת לכבודו בשם החברים את מה שנתבקשת לכתוב "? שאלה, "כן, אך יש לי קושי". "אתה חברו הטוב אתה מכיר אותו מהתיכון. תתייעץ עם פרלמנט החברים" אמרה. "ומה חדש בחבורת הליידיס שלכן?" משהו מעניין? ניסה לגשש.. "בעצם כן ,רוב הפגישה האחרונה התווכחנו האם צריך לגלות לחבר שהוא נבגד על ידי בן או בת זוגו" . מושה נדרך "ומה היו הדעות"? "אתה יודע יש פנים לכאן ולכאן. אני הייתי רוצה שיגידו לי". ניצל את העצירה באור האדום והסתכל ממושכות על אשתו , "מה אתה מסתכל עלי כאילו אתה לא מכיר אותי"? חייכה אליו בחום ובהנאה, "אנחנו מכירים שאל?" בהיתול. "יותר מדי טוב , אתה לא חושב?" "אני מקווה כך" ,"הי, מהיכן הספקנות הזו." הכתה אותו בירכו, "אני לא נוסעת לצימרים עם מי שאני לא מכירה" צחקה. החושך כבר ירד, הנוף השחיר ורק נורות האור שלאורך הכביש סמנו את דרכם בחשכה, אשתו התנמנמה על הכסא לצידו , ומושה לא הצליח להפסיק לחשוב על תמונת האוהבים שראה באתר הגלישה. ובהמשך כל הדרך התלבט בינו לבינו אם לגלות לאשתו את מה שראה ? האם אין לו אמון בה שהוא שותק ? היא עלולה לגלות לבנות והמידע עלול לפרוץ החוצה, תמיד יש נשמות טובות. אולי הרומן יתמוסס ויעלם, למה לגרום למשברים מיותרים,.מה שלא יודעים לא קים. והחליט בשלב זה לנצור את לשונו ולראות מה ילד יום.
מסיבת ההפתעה התקיימה ברוב הוד והדר בחצר ביתם של שרה ודורון , שרה הציפה את דורון באהבה וכל טוב, מושה חיפש בעיניו את דוד ולא ראה. הוקל לו , אולי נבהלה מגילויו של הרומן וחזרה בה, ולקול מחיאות הכפים של חבריו עלה להקריא את מה שכתב. "למה גילית לה מה אני אומר עליה בפרלמנט?" שאל אותו בעל השמחה מדושן עונג מהחגיגה, "אהבה לא בריא להסתיר" אמר לו מושה. כחודש לאחר המסיבה גילה דורון במקרה מסרון מדוד והבין. בפאב הבירה בכנוס הפרלמנט השבועי הגיע לחבריו מוכה וחבול, "הפעם", אמר, "הכינה לי מסיבת הפתעה אמיתית. מישהו מכם ידע?" שאל את חבריו , "האם הייתי שוטה הכפר?" "לא ידענו" הודו בפניו , "זו בהחלט הפתעה גם לנו." מושה שתק. ההודעה טפחה על פניו,הוא לא דיבר עם שרה מאז, שנא להתערב בענייניהם של אחרים, והחליט לשכוח מהעניין. דורון לא הרפה, והסתכל עליו, "אבל אתה מושה, אתה ידעת ושתקת, נתת לי להתבשם מאהבה שקרית ומערב מזויף." מושה נהיה סמוק וחש כיצד החום שפשט בגופו שורף את לחיו, קווה לערב מהנה והנה הוא חש בושה איומה כמי שנתפס בקלקלתו, "כן ידעתי" לחש. "שתקתי ונתתי לה את ההזדמנות לסיים את הפרשה ולשוב לזוגיות שהייתה לכם. לשם מה לעורר מהומות.?" כל מבטי החברים ננעצו בו ככידונים. איך ידעת ולא הבאת ידיעה כזו לדיון בפרלמנט? היינו מטכסים עצה.", "אני מצטער" אמר "הרגשתי שזו ידיעה שעלולה להרוס עולמות והחלטתי לשתוק". "גם אתה בגדת בי, אנחנו היינו לא רק שותפים לבירה אנחנו שותפים לדרך חיים ארוכה".. באפלולית הפאב ישבה החבורה שקטה ומהורהרת ולגמה לאיטה את כוסות הבירה המרה והפעם היו זקוקים לה יותר מתמיד. נעלמו קולות הצהלה והצחוק שליוו את פגישותיהם ואווירת נכאים שררה במקומם., "אני מבין שאני על כס הנאשמים" אמר מושה. "בשתיקתך היית שותף לבגידה של שרה אשתי" "אתה קצת גולש" אמר לו מושה, "טעות הגולש היית אתה". , כל כך הרבה עורכי דין ואף אחד לא מסנגר ? החבורה לא ענתה, מושה קם ועזב. הוא קיווה שיקראו לו ויעצרו אותו , אך הם המשיכו לשתוק. בבית חיכתה אשתו כולה שצף קצף, "השותפה שלך לסוד שרה חיפשה אותך", הציניות מיותרת מספיק אני נזוף קשות על ידי החברים, "איפה פה האמון שבינינו?" שאלה , "למה היית צריכה לדעת? הרגשתי ששלומה של המשפחה עלי ושתקתי.,זה לא היה לי קל." כל השיחה הזאת בחרמון עכשו אני מבינה, ואני השליתי עצמי שהמבט היה של אהבה, ועזבה בטריקה את הבית מבלי שאפשרה לו לענות, הביט בדלת הסגורה שנעלה את אישתו בפניו, והבין שהוא נדון לימים של שתיקה רועמת, וכאב את אכזבתה.
הטלפון אותת ומשה ראה הודעה משרה. וקרא "תודה על שתיקתך. קלטתי את הרמז כשצינת בקריאתך את דבר אהבתו של דורון אלי, נהגת כלפי באצילות.הבנתי שאין כמו אהבה מושרשת שהלכה צמחה והתעבתה עם השנים ". בעיני אחד אני אציל נפש ובעיני השני בוגד. חייך במרירות לעצמו..
שרה ודורון פנו לייעוץ זוגי והמשיכו את חיי נישואיהם, אך חייהם של דורון ואישתו בקרב בני החבורה השתנו.. שתיקתו של דורון עמדה בינו ובין חבריו ושוב לא מצא שם את מקומו . ועוד אומרים שסיג לחוכמה שתיקה, מצא עצמו דורון מסביר בגעגועים את הנתק.