לא נשאר ממך כלום בשבילי

ויתרתי לתמיד לגעת בך כי אני יודעת שאתה רחוק מכאן,רחוק ממני.
אני כ`כ לא רוצה לפתוח את העיניים עכשיו..
כי כל המראות סביבי מזכירים לי דברים שהיתי רוצה רק למחוק…
אני רוצה למחוק מזכרוני כל מה שקרה כאן,כל מה שכואב כאן,כל מה שיכולתי לעשות אחרת..
היתי רוצה,לשנות את הכל,באמת.
ולמרות שהיתי רוצה כל כך..
אינני יכולה לעשות דבר מלבד לקחת את הרגע הזה,להתמודד איתו לבד לבד ,
ולדעת..
שמהרגע הזה,לא נשאר ממך כלום בשבילי.

השתיקות ארוכות ,
ומילים לא עוזרות לכפר על כל מה שעשיתי.
ידעתי תמיד שאשאר לבד…
אתה לא כאן יותר..נתתי לך ללכת,
האמת היא שגם לא היתה לי ברירה..
הרגש לא אבד לי..
ונראה לי שהוא לא מתכוון לעזוב בקרוב..
אומרים שהזמן מרפא הכל,
ויתכן שיש אמת בדברים האלו,
אבל אני לא רואה את הזמן מורח לי יוד על פצע חשוף,
שם לי פלסטר על כאב ישן,
מדביק את ליבי השבור,
או סתם נותן נשיקה קטנה שתעשה אותי מאושרת.

נאבד הקיץ וגם התקווה לראותך שוב.
בקרוב החורף יהרוג את הזיכרון שלך.
אתה, שלעולם לא תהיה שוב שלי,
תמשיך בחייך כאילו דבר לא קרה.
כאילו לא היתי קיימת מעולם בחייך,
תשכח את הדרך לכאן..תשכח אותי…
זה חורף חדש..בלעדיך.
ויהיה ממש קר..
לך זה בכלל לא ישנה..
כבר אין טעם לחכות שתבוא לחבק אותי בלילות,
רק להגיד לי שהתגעגעת..
אין טעם לחכות שתחזור,כי לא תחזור אלי..

אני מצטערת על כל מה שעשיתי,
אני מצטערת כי לכל דבר שעושים יש השלכות..
והכי אני מצטערת,שפגעתי בך.

זה היה כל מה שלא אמרתי,
זה היה כל מה שלא ציפיתי שיקרה ..
אני אהבתי אותך ..
ועשיתי את כל מה שאסור.
איך שוכחים,איך מאבדים,איך סולחים לשקר..
איך תסלח לי?..
מאוחר כל כך עכשיו..
מאוחר מדיי לחזור על דברים שנאמרו,
מאוחר מדיי לשנות מעשים שנעשו,
מאוחר מדיי,כי את הזמן אי אפשר להחזיר אחורה ,
ולב שבור לא ניתן בקלות לתקן.

.. אני כבר מתעייפת לאהוב בכזאת עוצמה
ובכול זאת להרגיש כול כך הרבה ריקנות.. נאבדת בכל כך הרבה מחשבות..
ממשיכה לכתוב בלי סוף ויודעת,
שזה לא יעזור..

ואיך לומדים לחיות עם הכאב הזה?
איך לומדים לחיות בלי כל מה שאוהבים..?
עד עכשיו לא היית שלי..
ואיבדתי כל סיכוי שתיהיה..
אתה יודע הכל,וצודק ללא ספק.
את הטעות שלי אני לא יכולה לשנות,
..הלוואי ויכולתי.

מצחיק, אני אוכל להמשיך לאהוב אותך לעד.
אבל לאהוב אותך פירושו להשאר לבד,
להשאר לבד עם כל רסיסי ליבי שהתנפצו מול עיניך..
לבד עם כל מה שעליו אינך סולח,
אולי אינך רוצה,
אולי אינך יכול…

אני אומרת לעצמי שהנה,זה הרגע לשכוח.
אבל לשכוח זה יהיה הכי קל..
ולא נראה לי שמגיע לי לבחור בדרך הקלה.
לא אחרי מה שעשיתי.
היום אני שוב נפרדת ממך דרך מילים עצובות…
ולמרות שבתוכי הכל עצר מלכת,
היום הכול מתחיל מהתחלה..
היום זה שונה משאר הימים..
היום אני בטוחה שאבדתי את ליבך,
שום דבר כבר לא ישיב אותו בחזרה אלי..
היום אני מקבלת את כל טעויותיי,
היום אני מצטערת,אבל לא מתחרטת.
היום אני בכיתי בפעם האחרונה..
היום אני אוהבת אותך יותר מהכל.
אוהבת את מה שלי אבד,ולא ישוב בחזרה..

אחרי הכל ,
אני מקווה שיום אחד תוכל לסלוח…
אם זה שווה משהו אני רוצה שתדע.
תדע שלא רציתי לפגוע,זה לא היה במכוון.
אני אוהבת אותך.
באמת באמת..
סליחה.

*יש משפט שאומר שאסור לכעוס, כי משמעו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים…
אצלי המילה `להצטער` משמעה להביט לאחור ולגלות את כל הדברים שלא עשיתי בסדר..
כל הדברים שאם יכולתי,היתי מתקנת.
את מה שכתבתי,לא התכוונתי לפרסם.
כשכתבתי את המילים האלו כתבתי אותם מתוך תוכי,והקדשתי את כל כולי למילים האלו.
זה לא מכתב לראוות רבים..
את האמון שלך בי איבדתי,וכנראה שמגיע לי..
אם יש דבר אחד שמנחם אותי עכשיו..זה העובדה שהתבגרתי.
על חשבונך,ובזכותך.
אני רוצה שתדע שאני אותה ילדה שהכרת,
רק קצת יותר חכמה.
עדיין אוהבת אותך המון המון..

-לילוש-
=]

כמו אלף אהבות קטנות.
בתוכי הכל שבור לחתיכות,
הלב זוכר הכל..
וגם אם אתה אינך יכול..
תדע שאני מצטערת על כל מילה,
כל דקה,וכל שניה..
שכאבת בגללי.