החיים עם השם
כאשר אתה נולד, אימך ואביך בוחרים שם ייחודי ומיוחד, רק לך. אתה לאט לאט גדל, ההורים קוראים לך בשמך, ואתה מקשיב, לומד. אתה גודל וגודל, ומתחיל להבין איך קוראים לך, ואפילו מדוע קראו לך ככה – האם על שם סבא רבא שנפטר? האם על שם משורר דגול או שמא על שם אחות בבית חולים. אתה גדל וגדל, עוד מעט נער, האם אתה אוהב את השם? או שמא תירצה להחליף אותו בעתיד. הכל תלויי בך, כי את השם? בחרו הוריך.
כן, זה אחד הקטעים הכי גרועים שלי. =.=
תגובות בבקשה? O:
תגובות (4)
דווקא אהבתי.
השם של כך אחד הוא למעשה חותמת, חותמת שהולכת עימו כל החיים.
חותמת בדיוק כמו צלקת, צלקת שמקבלים מהפצעים של החיים. כל צלקת מכילה סיפור בפני עצמה, מקרה מיוחד שגרם לה, תקופה בחיים והיא נשארת איתנו כל החיים כזכרון בעבר.
להיפך, זה קטע מאוד יפה.
אהבתי מלי [:
את השם אומנם ההורים מעניקים לילדיהם. אך יש אנשים שאינם מרוצים מהשם מחליפים אותו. יש אנשים שחושבים שמחליפים שם הם מחליפים מזל. כל אחד ושמו וכל אחד ומזלו.
נמרדי