התהום

"לפעמיים אני מאחלת לעצמי שהדמעות כבר יפסיקו לרדת,שאוכל לקבל שכל ולהפסיק את מרמור חיי". היו לי חיים די פשוטים,נורמאלים, ילדה טובה,מבית טוב שהוריה אומנם גרושים,אבל אמי היה לה חינוך מדהים,ערכים שהעניקה לנו לילדיה,ערכים שלא נראה לי שכל אמא יכולה להעניק לילדיה,אנחנו חילונים,אבל אצל אמא שלי לפחות יש תצניעות,וכבוד שככה כנראה התקופה של פעם הייתה,לכן היום למצב שהגעתי בו אני לגמרי מחקתי את כל הערכים שהיא למדה אותי.יש לי אחות תאומה .כן תאומה זהה אבל האופי מאוד שונה..,היא ילדה טובה,"טהורה" בחיים לא התנשקה,לא יוצאת הרבה,הרוב בבית או בבסיס.זה החיים שלה היא התגייסה.אני לא התגייסתי,אני בסיפור הזה אספר בקצרה אשתדל על חיי בזמן האחרון.המון זמן לא חזרתי לכתוב…זה די מרגיע האמת ואולי יוצא מימני את המועקה הנוראית שיש בליבי. לא מזמן מילאו לי עשרים שנה.ביום חמישי זה יצא ה5.8.2010 תאריך המדויק של יום הולדתי., האמת מאוד חששתי שנה שעברה עברה עלי יום הולדת שחור,לא מאחלת לשונאי יום הולדת כזה, איבדתי הכול שנה שעברה,את חברותי,את כבודי,את חיי.. לא היה לי טעם להמשיך לחיות אחרי שאתם יודעים אומרים שמטעיות לומדים נכון?!אצלי זה מאוד נכון.אבל הבעיה שאני לא לומדת..שאני תמיד אמשיך ליפול ולעמוד מטעויותיי. אולי אני תמימה מידי יכול להיות כן.לדעתי תמימה זה טיפשה אבל שינתי את דעתי כי זה נובע אצלי מתמימות בלבד.אולי אני טיפשה יכול להיות בכל מקרה עברתי כל כך הרבה בחיי..אני רוצה לשתף אותכם במשהו שהשנה הזאת נהייתה עבורי כל כך קשה . אני איבדתי המון דברים מגיל מאוד צעיר.אבי הוא אלכוהוליסט ככה שתחשבו שמגיל מאוד צעיר היינו צריכים לספוג את זה..עברה עלי ועל אחיותיי ילדות לא כל כך טובה,די טראומתית אבל הכול אמי עשתה בשבילנו, היא ספגה בשבילנו כל כך הרבה דברים,למרות שלפעמיים יוצא לי לריב איתה ולפעמיים הקללות או פתיחת פה זה רק מתוך כעס,שבלתי ניתן לריסון.אני באמת מעריכה אותה והחלום הגדול שלי להחזיר לה על כל מה שהיא עשתה בשבילנו,.מילים לא יתארו בשביל לתאר לכם כמה שהאישה הזאת נלחמה בשבילנו ועשתה בכל בשביל שיהיה לנו טוב. עשיתי טעות.אחרי 6 שנים שלא דיברנו עם אבי חזרנו לדבר איתו.גילתי שהוא חי עם פיליפינית שנה הוא היה מאוד מתעלל בהן…עד שיום אחד שהיינו אני והתאומה שלי יום שישי אצלו שוב כרגיל השתכר..ופשוט הרביץ לבת של "טיטה" ככה שמה של הפיליפינית של אבי.אז זה היה הקש ששבר את גב הגמל אחותי התאומה שמה הודיה פשוט התקשרה למשטרה ורצה לכביש לעזור להם לא יכולה לראות את הכאב שבדבר.אני אגיע בקצרה לסוף, אבי עלה לצפת לקחת את המחשב נייד שלו כי הודיה לקחה לו את המחשב בשביל שבכוונה לעקב אותו ושיכולו לברוח מימנו טיטה וביתה.וזה הצליח הוא חזר ולא מצא אותם.והם ברחו .עכשיו אחרי 3 ימים הוא התקשר אלי הרוס.אני כמובן בליבי הטוב פשוט הזמנתי מונית ונסעתי אליו לטבריה.שם הוא חי.אני פשוט ראיתי אותו הרוס למרות הכול,למרות כל מה שעברנו אני ריחמתי עליו…לא ידעתי מה לעשות מכיוון שהוא היה חולה באותה עת.,והרוס ושבור,אחרי יום הוא אמר לי.."מיטל את מוכנה להתקשר לאמא שלך אני רוצה לדבר איתה" אני הייתי בהלם כמובן..לא ידעתי מאיפה זה בא אני באמת שיש לי לב מאוד טוב,ורחב,אני קשה לי לראות כאב של אחרים.למרות כל מה שעשה לנו אני מאוד כאב לי. אני התקשרתי לאמי ובכיתי התחננתי שתדבר איתו,אמא כל הזמן והשנים לא הכניסה אף אחד לבית,למרות שלא סיפרתי לכם לא רק השתייה הרסה אותו הוא גם בגד באמי,עם גיסתה(אשתו של אח של אמא) ובגד כמובן עם עוד אחת מעבודתו,אמי פשוט עלתה על זה והייתה שבורה יותר כאב לה הבגידה נראה לי משאר השתייה,בכל מקרה אני זוכרת שהצבתי לה אולטימאטום או אני או הוא תבחרי.היא בחרה אותי ובאותו יום הגיעו השוטרים ואבא יצא מהבית.בחיים לא אוכל לשכוח את היום הזה.תמיד הוא יהיה חרוט בזיכרוני לנצח. אבל אתם רואים למרות הכול אני פה אצלו בדירה,ומבקשת מאמא שתדבר איתו,אני כל כך מצטערת על הטעות הזאת מהשיחה הם נפגשו עשיתי כול מה שביכולתי שיהיה להם טוב.אמא אוהבת אותו ותמיד אהבה אבל היא כל כך הייתה פגועה מימנו שזה שבר אותי.היא הקדישה את כל חייה בשבילנו עד עכשיו.חצי שנה הם היו בקשר.הוא תמיד היה בא ביום שישי שבת או בחגים,או באמצע השבוע,היא כבר התרגלה אליו,היא אוהבת אותו אחרי כל מה שעשה לה,הכול באשמתי..אני יודעת איזה חלאה הוא,האופי שלו זה בוגדני,הוא חושב שהוא עושה טובה שהוא מדבר איתנו,במקום שיגיד תודה שאנחנו איתו,שיעריך את משפחתו לעזאזל איך אפשר שלא ,קיבלנו אותו אחרי כל מה שספגנו ואתם באמת לא יודעים כלום ממה שעברנו,אני מספרת בקמצוצים,יש דברים שאני אולי מעדיפה לשכוח.אומרים שהזמן מרפא ..בעיני זה עוד יותר תרופה, לטינה,שנאה. אני כרגע מאשימה את עצמי לא הייתי צריכה לתת לה להיכנס לזה כי ידעתי שיגיע הזמן והיא שוב תפגע. והיום הזה הגיע.כל החצי שנה הוא עדיין שתה אמא ויתרה לו,בגלל אהבתה כלפיו,אני ישבתי בשקט כי עד שראיתי אותה בשמחת חיים,שוב מתחילה להתאפר,להתבשם,יש לה חשק לחיות אתם מבינים.!!?! אני לא רציתי להרוס לה את זה לא רציתי ואין לי זכות.רציתי שיהיה טוב.יום חמישי ביום הולדתנו שלי ושל הודיה.בא כרגיל שיכור מתמיד וכל פעם הוא אומר לי שבא לו לחזור לפיל פינית שתבשל תנקה שהוא לא יכול לחיות ככה ,שהוא חוזר מעבדתו ואין לו מי שתנקה תבשל תהיה איתו, העיקר הוא הציע נישואין לאמי והיא סירבה כמובן.יש לה צלקת נוראית הוא יותר גרוע ממה שהיה לפני8 שנים. אבל לא יכולים לשלוט בלב,ומי כמוני יודעת את זה.זה כל כך קשה שאת אוהבת מישהו נואשות,ואת לא יכולה לצוות לליבך שלא יאהב, שלא יתגעגע,שלא יתרגש,שלא יבכה,בלתי אפשרי.הכאב רק נהפך להיות עצום ובלתי נמנע. אין לי לפעמיים כוחות בשביל לשאת את זה,אני מרגישה שאין באפשרותי לעזור למישהי שאני כל כך אוהבת,אין מה לעשות ידעתי שזה יבוא לה בפרצוף,וזה בא לה,אחרי כל מה שעשתה בשבילו הוא הלך להודיה אחותי ואמר לה "שהסוד יישאר ביני לבינך אני סומך עליך,תביאי לי תמספר של טיטה אני רוצה לדבר איתה שתחזור לפחות שתבשל לי ותנקה ובסוף שבוע אני אבוא אליכן ולאמכם,". כמובן שהוא יצא כל כך אידיוט מה חשב שהיא תבגוד באימא?!כמובן שהיא באה לספר לנו וככה עבר שישי שחור.של כאב ובכי שוב בגד בה.שוב ההרגשה של חוסר אונים,שוב ההרגשה הזאת, הרגשה שאת נמצאת בתחתית התהום..תהום כל כך עמוקה,שאין לך מושג את יכולה לצאת משם., ידעתי שזה יבוא.,אני גם לא במצב ממש טוב אני גם די פגועה אני לא בן אדם שמתאהב בקלות,אני בן אדם מאוד חם מטבעי.,אבל נפגעתי גם היום אני מצב שאני מאוהבת במישהו שעומד להתחתן,ואוהב אותה נואשות,זה כל כך כואב להיות מאוהבת ולא נאהבת.לכן אני מזדהה איתה ,לכן אני יכולה להבין את הכאב,כל לילה הדמעות יורדות לא יכולה לעצור,עברתי כל כך הרבה בחיי אני פשוט עכשיו כרגע אספר בסיפור הזה ואם אראה שיש תגובות מצדכם אספר לכם עוד המון דברים שחוויתי. אני היום בת עשרים.אבל אולי החיים עצמם די ביגרו אותי,או שעשו אותי יותר מוכנה לחיים עצמם, אני שקועה היום בעצב רב שעוטף אותי,בבגידות המון בגידות,מעגל של בגידות נוראי שעוטף אותי,פעם שמתי את החברים והחברות מקום ראשון..והמשפחה שני היום אני לא יודעת איך העזתי לעשות את זה.תמיד תבחרו במשפחה לא משנה מה ,משפחה תמיד תהיה לצידך בעת צרה, אנחנו חיים בעולם אכזרי,אומרים שרק החזקים שורדים וזה נכון..אני מאמינה בזה אבל אני גם מאמינה שיש אנשים טובים בעולם,פשוט אולי לא מוצאים אותם קשה למצוא,אני רק רוצה שיהיה טוב,אני מאחלת שיהיה טוב,מקווה שיהיה טוב,אבל מתי יהיה טוב?!! אין לי כוחות כבר אני אולי עכשיו מרגישה שהאנשים הטובים תמיד יסבלו?והרעים תמיד יצליחו בשלהם?! למה זה תמיד צריך ללכת ככה זה כל כך לא פאר…מה אוכל לומר?!! נגמרו לי כבר המילים זה היה בקצרה אני מקווה שאמי תוכל להתגבר ולצאת מי זה כמה שכואב היא חייבת הוא עשוי מפסולת,למרות שהוא אבי אני מאחלת לו שימות,זה ישמע אכזרי אבל ככה זה אולי ככה נזכה לקצת שקט וככה היא תצליח להוציא אותו מהראש לתמיד.בסיפור הזה לא הספקתי לספר כלום.יש המון דברים שאמרתי לכם שעדיף לשכוח. בסיפור הזה אספר לכם יותר על עצמי,ועל חיי..,ועל כל מה שחוויתי עד כו. ועוד משהו אחד אחרון..אושר הוא אמיתי רק שהוא משותף" היום אני יכולה להגיד בוודאות שזה נכון. ותנצלו כל דקה ודקה בחייכם,תהיו מאושרים כי יש אנשים שלצערי העבר בלתי ניתן למחיקה.בלתי ניתן לסליחה,.בלתי אפשרי לשכוח!

מיטל.