זהו קטע שכתבתי שבוע לפני שהאישה שעליה מבוסס הסיפור נפטרה.
אני מקדישה את הקטע לזכר רות נוינברג ז"ל.

התנדבות בבית אבות

09/06/2010 912 צפיות תגובה אחת
זהו קטע שכתבתי שבוע לפני שהאישה שעליה מבוסס הסיפור נפטרה.
אני מקדישה את הקטע לזכר רות נוינברג ז"ל.

דמעות של התרגשות עלו בעיניה של האישה למודת החיים הזו.
היא לחצה את ידי בחוזקה.
לא היו לה מילים.
גם לי לא היו.
אם רק היתה יודעת כמה שזה מספק אותי,
כמה שברכת ההצלחה שלה למבחן גורמת לי לשבת ולדגור על החומר.
אני נותנת לה את התחושה שהיא לא לבד..
שאני פה איתה.
שאני אוהבת אותה, ואכפת לי ממנה עד כדי כך שאני באה אליה ישר מבית הספר-
אחרי יום ארוך ועם תיק כבד על הגב.
זה יעשה לה את שאר היום והשבוע הקרוב קצרים יותר.
היא תמשיך לאהוב את החיים.
ותוך כדי אני מעניקה גם לה וגם לי מתנה שאין לה שיעור-
אהבת הזולת. אהבת חינם..
הכוח לתת למישהו סיבה לחיות.


תגובות (1)

באמת מתנה לחיים. עכשיו היא שלווה.

11/06/2010 17:20
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך