המשך "ספרי "ביכורים"

קוראי היקרים ברשותכם אמשיך ואספר לכם את מה שארע במסע ההגעה לארץ ישראל..
הגענו עם הכרכרה לתחנת הרכבת , שרר קור עז קור שגם את הנפש הקטנה של בקי קירר והקפיא, עצוב היה לראות ילדה קטנה מאד מבוהלת עוזרת לאחיה להתקדם הלאה ומנסה להוריד קצת מהעול שרבץ על האבא שהיה כל כך טרוד כל כך עמוס והאמא כשגרסה בין שיניה צעדה מאחור כאילו היתה המאספת וכך אמא ששומרת על משפחתה כמו לביאה המגוננת על גוריה ומנסה להקרין חום פנימי משלה שאולי יחמם את גופינו והחשוב מכל את נשמותינו גם עם בטן גדולה של הריון מתקדם , לא קיטרה , לא נאנחה , רק ניחמה ועודדה בקול שקט ומרגיע אמרה נגיע לארץ שלנו למולדת שלנו וכל תלאות הדרך ישכחו, יעלמו קדימה בקי תמשיכי חמודה כי את ממש ילדתי הגדולה והמאוד מאוד אהובה .
השתדלתי לא לצער את אימי (אגב – התנהגות כזו כלפיי אימי נמשכה לאורך כל ימי חייה אהבתיי אותה אהבה עזה ובשבילה הייתיי מוכנה ללכת באש ובמים ) -וכמובן רציתי להקל גם על אביי ועזרתי ככל שניתן לצפות מילדה כה רכה בשנים , ילדה שגדלה עם כל טוב ולפתע נקלעה לסיטואצייה שונה , קשה ועליה לתת כתף אך למה להקדים את המאוחר למוקדם ? אמשייך בסיפורי וכפי שציינתי רק עכשיו הגענו לתחנת הרכבת .
המשך יבוא …