הימור אינסטיקטיבי

אני מטבעי לא מהמר. אני יודע שהסיכויים הם תמיד נגד המהמר, וכשמדובר על מפעל הפיס, על אחת כמה וכמה. יום אחד, בצאתי מבית המרקחת, מבטי נפל על דוכן מפעל הפיס והייתה לי הרגשה מוזרה. מין הרגשה שדווקא עכשיו כשאיני זקוק לכסף והתעשרות פתאומית לא מטרטרת לי במוח, המזל נמצא ממש מולי. כדי להיות בטוח יותר בתחושה התקרבתי אל הדוכן וחשתי את לבי מאיץ. נזכרתי שקראתי בעיתון לא מזמן על אדם שזכה פעמיים בפרס הגדול, שבוע אחרי שבוע. ממש לא יאמן. היו מי שחשדו שדבר מה לא כשר, אבל אחרי חקירה משטרתית מעמיקה החשד הוסר. הבחור פשוט עשה את מה שהסיכויים מגדירים כחוסר סיכוי השואף לאפס.
בדחף פתאומי נחפזתי אל האשנב של המבנה המיוחד שכל כך מוכר לכולם ואמרתי למוכר המבוגר: "תן לי בבקשה לבחור כרטיס אחד."
האיש שכנראה עייף או אטי בתנועותיו, שלח יד באטיות אל חבילת כרטיסים אשר מסודרים כמו חפיסת קלפים, והפריד אותם בתנועת מניפה, כאילו באמת היו קלפים. הבטתי בהם ועיני סקרו אותם הלוך ושוב, מעיינים במספריהם הסידוריים, תוך חיפוש לרמז שיכוון אותי אל הכרטיס הנכון.
הזקן חש בהתלבטותי והחליט לקצר את העסקה. הוא הושיט אצבע גרומה, הניח אותה על אחד הכרטיסים באזור מרכז המניפה והחליק אותה במעט לעברי.
"זה נראה לי כרטיס עם מזל."
לא מצא חן בעיני.
"אתה לוקח לעצמך מידי פעם כרטיס?" שאלתי בחשדנות.
"תהיה בטוח."| אמר. "אי אפשר לעבוד כל הזמן בדוכן הגרלות, בלי לנסות את המזל של עצמך מידי פעם."
"וזכית פעם בפרס הגדול?" שאלתי בלי להיות בטוח אם בכלל יש לו סיבה לגלות לי את האמת.
"האמת? לא. אבל כמה פעמים לקחתי סכומים ככה ככה. בוא נגיד שאני לא מרווח ולא מופסד." אמר, ונשמע כמי שמודה באמת.
אם המזל שלא לא מי יודע מה, למה לי לסמוך עליו? החלטתי הפעם להתחכם לכרטיסים שתמיד משאירים את הבן-אדם עם מפח נפש. ביני ובין עצמי הייתי בטוח שהרעיון שלי מבריק ואולי משום כך היה בי את הדחף הבלתי מוסבר לגשת לדוכן.
"תן לי את שני אלה." אמרתי והצבעתי על שני הכרטיסים שמשני צידיו של הכרטיס שהוא ניסה לדחוף לי. ראיתי בעיניו שהצטלבו בעיניי מבט של בוז. מצד אחד אני לא סומך על מיומנותו, ומצד שני אפילו מקניט אותו פעמיים, העיקר לא להצביע על הכרטיס שהאצבע שלו עדיין נחה עליו.
בתנועות אטיות שהרגיזו אפילו את שני הממתינים אחרי, החליק לעברי את שני בחירותיי ונקב במחיר שעלי לשלם.
כל כך יקר? כנראה שבאמת מזמן לא קניתי כרטיס מפעל הפיס. אבל אין דבר, ניחמתי את עצמי. הפעם ההרגשה מאוד חזקה שהכסף לא נפרד ממני לזמן רב.
ביום שלאחר ההגרלה הלכתי לבדוק. אני אף פעם לא בודק כשמכריזים על הזכיות. מין אמונה מוזרה שנצמדה אלי, כאילו הייתי איזה מהמר מקצועי.
חשבתי שאני מתעלף. שני המספרים הסידוריים שבידי, היו אחד לפני ואחד אחרי המספר הזוכה. בא לי לחנוק את עצמי. חוסר מזל כפול ומכופל כזה יכול לפול רק על אידיוט כמוני. הרי הכרטיס הזוכה ממש הוגש לי לפרצוף ואני הטיפש מכניס שיקולים זרים ומוזרים בהחלטותיי. ממש חוק מרפי בשיא התגלמותו.

לאחר שנשימתי חזרה אלי ורגליי התייצבו, רק דבר אחד סקרן אותי. האם בעל הדוכן לקח לעצמו את הכרטיס האמצעי.
בדיוק אז ראיתי את האותיות האדומות הגדולות מכריזות:" איש לא זכה בפרס הראשון והפרס מתווסף לפרס של ההגרלה הבאה."
"יש !" צעקתי בקול. "גם הוא טיפש !