״בא לי לצעוק אני פרחה״

לפנות ערב,בריזה קלה מהים. כדור כתום מעלינו.
יושבות לנו בסבבה שלנו,נחמה ודבורה אנה ורותי וגם גילה,ושושי מגיעה עכשיו כי היתה בחוג ,שקר כלשהו.בכל מקרה היא עושה כניסה מרשימה ,מדדה על עקבי הסטילטו שלה ששורטות את הדק.
מקבץ של גרציות. כל הרינות והדליות והפרחחות למיניהן.אחת יותר אחת פחות..
שקטה,מנומסת,עדינה,פראית בקיצור חוסר התאמה מוחלט.
מי אמר ? נשים…שק מלא נחשים…
ושיהיה ברור אני אוהבת את החברות שלי,אבל הן משוגעות,ולא ברור איך נשרוד כולנו במתחם כמו נוה תרצה או באברבנל(יש עוד כזה דבר?).איתן אני מרגישה מוגנת ומועצמת.
כאן על הבמה הזאת אני יכולה לספר את רחשי ליבי הכמוסים.אבל לא תמיד בטוח . כי אולי אין בטחון שזה ישאר באמת ביננו….אז לא כאן המקום!
אנה ורותי טבעוניות. רותי עכשיו, ממש עכשיו,הרגע החליטה,די לה ברצח הנתעב של חיות מסכנות ואומללות,לאכול סטייק עסיסי ולזכור שהוא חלק מבשרה של הפרה שניקדה והובלה לטבח. חאררם,היא אומרת בקול קטן ועצוב.ואני חושבת כמה זמן זה יחזיק.על כן הן מזמינות סלט ירקות ישראלי עם אגוזים,גבינה בצד.את האגוזים הן חולקות ביניהן. אנחנו נאכל משהו אחר…
אנה הכוהנת הטבעונית שבשתי דקות העבירה את המסר ורותי היחידה שנלכדה ברשת.
אנה מגיעה היישר מקנדה. מדינה נאורה לכל הדעות ,זה לא אירופה אבל גם לא אפריקה.זאת אמריקה. שם כולם מנומסים.אומרים יפה שלום ותודה ושיהיה לך יום יפה ובלב מקללים אותך,שתחנק אמן.
היא אורחת של דבורה. דבורה ישבה בצד והושיבה את הגורו באמצע. יצא לי הכבוד והעונג לשבת לצידה. עונג שאפשר לוותר,יותר עונש.
כל דקה את מדברת בקול רם. ככה זה ישראלים לבנטינים,רעשנים וקשקשנים אבל יש להם לב טוב.
אם יראו זקנה הולכת בקושי ישאלו אם היא צריכה עזרה,לא בטוח…שבקנדה.
אנה יודעת נהדר עברית. היא חיה בקיבוץ פעם. היא מתקנת לכולן את העברית,וגם קצת תורמת מידיעותיה לנייטיבס,נימוסים והליכות סטייל חנה בבלי הזל״ט.
כבר הצליחה להבאיש את ריחה בעני.נכון אנחנו לבנטינים,אנחנו פה בארץ השחונה והמדברית,אבל עדיין אמיתיים ובטח לא צבועים.
בעיצומה של שיחה מרתקת על הספר של אמיר גוטפרוינד ז״ל שואה שלנו.אני פונה בלחש לאנה,ומבקשת שתעביר לי את המפיות.
בבקשה היא אומרת ,אומרים בבקשה.כמה שניסיתי להיות עדינה נפתחה הג׳ורה ,וכל מה שחשתי מקודם אליה נשפך בכמויות.
את רוצה לחנך אותי עכשיו? מה ביקשתי מפית? בעדינות לא בתקיפות…
באותו רגע הייתי יכולה לעוף משם.אבל עדיין אני לא פרחה אמיתית כמו שהיא בטח חשבה .המשכתי לשבת.
בכעסה הגדול היא טחנה פיתות וביקשה ריבה,כאילו אין מחר …

אא