תשומת לב

ושוב את עובדת עצות בתוך ים ריקני,
מחפשת תשומת לב בכל פינה אפשרית, מבחינתך נעיצת סכין בגב זה כלום.
ולמה? כי את יודעת, לתרץ, יותר לעצמך, סיבה שגויה.
את צריכה את זה.
את יונקת תשומת לב.
אני לא כועסת עלייך,
ולא שונאת אותך.
מי כמוך יודעת שתמיד הבנתי מה הולך לך בפנים,
גם כשהיה לך הכי קשה שיש.
מה שאני כן,
זה פגועה.
אני פגועה שבזמן שאני מפזרת שבחים עלייך
את הולכת מאחור, ונועצת את הלהב הכי גדול שיכול להיות מבחינתי.
אני הראשונה וכנראה האחרונה שיודעת את הסוד שלך.
את הסודות שלך.
אולי את חושבת שהחלפת אותי,
אבל שתינו יודעות שאת לא יכולה לסמוך על אף אחד מלבדי.
אז אני פותחת דף חדש,
התחלה חדשה,
שאני מקווה שתהיה תמימה ותעשה אותי מאושרת.
מאושרת יותר ממה שהייתי פעם.
אי פעם.
ואולי אני מקווה בגדול, לשנות את הביישנות שקשה לי לשנות…
אז כל מה שיש לי,
לאחל,
בשבילך…
הוא שתקבלי את התשומת לב. אבל תתני אותה באותה מידה.
שתתבגרי מספיק להבין כמה מטופשת סכין בגב…
שתגדלי לתוך עורך.
אני לא אנסה להתחבר חזרה,
נפגעתי יותר מדיי.
אוהבת אותך, בהצלחה.