תפתח את עינייך..

אני יושבת מול התמונות כשדמעות של עצב ושנאה עצמית זולגות מעיניי באיטיות מייסרת, אני מביטה בכל הברות מזל שקיבלו את היופי הרב וזכו להערצה מיוחדת ממך ומקנאה בהן, מאוכזבת מכך שבי לא תביט באותן עיניים מהפנטות כפי שאתה מביט בהן.
אני יודעת שהרסתי את הסיכויים הנמוכים לכך שיקרה משהו קטן, משהו קסום בעל ערך ללבי השבור אך אני עדיין מצפה לתקווה למרות שאפשרות זו נסגרה מזמן.

רבים האנשים שאומרים שאתה בן אדם בעל לב רע, אוהב לפגוע בנשים ובאלה שאינם כמוך אך למרות רצונו של לבי לקבל זאת מוח לא מסכים, הוא מוציא הלכ מבעד לדלת וגורם לי לרצות אותך עוד יותר.

לפעמים אני מעדיפה שרק תביט בי, תפתח את עינייך ותסתכל עלי לשניה מייסרת, תכיר בי בתור אדם שחלמותיו הולכים לפי עינייך.

לפעמים אני רוצה שתפתח את עינייך ואני ארגיש את האהבה לעצמי שלא הייתה לי מעולם.

לפעמים אני רוצה שתפתח את עינייך במעין כעס על תמימותי ואני אשכח מהיותך לצידי,
או שלא.

לפעמים אני רוצה שרק תפתח את עינייך לעברי.
לשניה.