תנו לחיות בשקט – פרק 7
סגרתי את האור, התכסיתי בשמיכה ועצמתי את עיניי, מחשבות מילאו את ראשי..
לבסוף נרדמתי.
~~~~~~~~~~~~~
התעוררתי, התיישבתי על המיטה ושפשפתי את עיניי. הסתכלתי בחלון ועוד היה חושך…
בדקתי בשעון הגדול שעל הקיר והשעה הייתה ארבע לפנות בוקר.
"אני חייבת לצאת מכאן" לחשתי, יצאתי מהמיטה וסידרתי את השמיכה, לקחתי פתק קטן מהשולחן וכתבתי עליו 'תודה' והנחתי אותו על הכרית.
הלכתי מהר אל החלון הגדול, פתחתי אותו , יצאתי לאט לאט וטיפסתי על הענף של העץ שהיה ליד החלון. ירדתי איכשהו מהעץ והתקדמתי לכיוון ביתי.
הלכתי יחסית הרבה זמן והיה ממש קר בחוץ, קפאתי. היה רעש של עלים שמתנפנפים ברוח, נביחות של כלב ואחרי זה הייתה דממה. היו אורות בכמה בתים בודדים, שמעתי משהו מתנפץ מתוך איזה בית וצעקות, היה בכי של תינוק בבית אחר ובעוד בית רעש של טלוויזיה.
הגעתי הביתה, לקחתי את המפתח מכיסי ונכנסתי בשקט לתוך הבית, סגרתי את הדלת לאט ופתאום שמעתי צעקה נוראית "מה את חושבת לעצמך?!" נבהלתי נורא והסתובבתי, ראיתי את אמי ועידו עומדים מולי עייפים. נאנחתי, השפלתי את ראשי "איפה היית בדיוק?! תעני לי!!" אמא שלי צרחה עליי והתקרבה, נצמדתי לדלת, פחדתי. "שאני מדברת אלייך תעני לי את מבינה?! ילדה חוצפנית" היא המשיכה לצרוח וירדה לי דמעה. לא דיברתי.
"תעני שמדברים אליך!!!" עידו פתאום התערב והרמתי את ראשי והסתכלתי עליו במבט של שנאה, נזכרתי בסטירה שהוא העיף לי היום, ובכל שאר המכות…
"אין לך מה להגיד?!" אמא שלי המשיכה לצרוח ועידו התקרב גם הוא, הצצתי מאחוריהם וראיתי את גיא מסתכל מבעד לדלת חדרו, מפחד.
חזרתי להסתכל על אמי, במבט הריק שלי והיא הסתכלה עליי במבט עצבני.
"שלא תעזי לעשות את זה שוב!!" אמא שלי צרחה והעיפה לי סטירה חזקה, ירדו לי דמעות.
"תעני לאמא שלך שהיא מדברת אליך מה את לא מבינה ילדה חוצפנית!" עידו צרח גם הוא והעיף לי סטירה בלחי השניה.
הסתכלתי על שניהם במבט שנאה והשפלתי בחזרה את ראשי 'אני שונאת אותם, אני שונאת אותם, אני שונאת אותם' אמרתי את זה שוב ושוב בראשי.
שניהם התחילו להרביץ לי, נפלתי על הרצפה. פתאום ראיתי את גיא רץ לעברנו וצועק עליהם "למה אתם מרביצים לה?! מה היא עשתה לכם?!" וחייכתי חיוך קטן,
"אל תתערב פרחח קטן!!" עידו צרח עליו ונתן לו סטירה והוא נפל לרצפה. עיניי נפקחו והייתי בהלם, קמתי מהר מהרצפה "מה אתה חושב שאתה עושה?!?! הוא רק ילד קטן!!" צרחתי על עידו תוך כדי להתחלתי לתת לו מכות לחזה ונראה שזה לא הזיז לו, הוא תפס בידי, הצמיד אותי לקיר, נתן לי אגרוף חזק לפנים והלך לחדרו. אמי הלכה אחריו.
שכבתי על הרצפה ולא זזתי. גיא הסתכל עליי עם דמעות בעיניים, והתחלתי לבכות.
"לך לחדר" לחשתי, "הכל יהיה בסדר" המשכתי והוא הנהן בעצב והלך לחדרו.
נאנקתי מכאבים על הרצפה ונאנחתי, "כלום לא יהיה בסדר" לחשתי לעצמי.
תגובות (4)
פליז תמשיכי
מצטערת שלא הגבתי בבפרקים הקודמים וזה כי רק עכשיו התחלתי לקרוא ורציתי לקרוא מהר
זה מהמם
יש לך כתיבה מהממת!
הסיפור שלך מאוד מרגש!
את כותבת מדהים, אני חדשה באתר ובמקרה קראתי את הסיפור שלך, מאוד רוצה שתמשיכי אבל מקווה שזה באמת רק סיפור ושזה לא באמת קורה לך. יש לנו תחביבים משותפים. גם אני רוכבת על סוסים