תנו לחיות בשקט – פרק 6
"חכי רגע!!"
~~~~~~~~~~~
הסתובבתי "מה אתה רוצה?!" צעקתי עליו "יש לך איפה לישון?" הוא שאל "כן. יש לי תודה וביי" עניתי לו בחוסר סבלנות "את בטוחה?" הוא לחץ עליי, נאנחתי "טוב..לא, אני גרה פה באזור אבל אני לא חוזרת הביתה" הוא עשה פרצוף מבולבל "אוקיי, תקשיבי.. הבית שלי ריק ההורים שלי בחופשה, את רוצה לבוא לישון אצלי? רק ללילה אחד" נאנחתי, התלבטתי קצת..לבסוף החלטתי "אממ..אוקיי, תודה" הוא חייך והתקדם ואני אחריו.
אחרי שתיקה קצרה הגענו לביתו, יש לו בית גדול.
"וואוו" אמרתי בשקט בכוונה שהוא לא ישמע, אבל כנראה הוא שמע וצחקק.
הוא הרים את השטיחון בכניסה לבית שלו והוציא מפתח, הוא פתח את הדלת וחייך "נשים קודם" גלגלתי עיניים ונכנסתי.
"אוקיי פה השירותים והמקלחת, פה המטבח, פה החדר של ההורים שלי, פה החדר שלי ופה החדר אורחים, כאן את ישנה" הוא הסביר לי תוך כדי שהוא הצביע על החדרים.
"אוקיי" אמרתי ונכנסתי לחדר האורחים, הוא גדול. הסתכלתי על השעון הגדול שעל הקיר, השעה הייתה כבר אחת לפנות בוקר…
אני לא מאמינה שאני עושה את זה…
נשכבתי על המיטה הענקית ועצמתי עיניים, חשבתי על כל מה שקרה לי היום.
שמעתי את הדלת נפתחת, פקחתי את עיניי במהירות והתיישבתי על המיטה.
"אמ..חשבתי שאולי את רוצה לאכול משהו" שחר אמר במבוכה "לא, אני לא רעבה תודה". שחר נכנס לחדר בהיסוס והתיישב על הכיסא שליד המיטה, לידי.
"לא אמרת לי עדיין איך קוראים לך" הוא חייך, "מאי" אמרתי בשקט,
"יש לך שם יפה" וחייכתי אבל מחקתי את החיוך מהר. "עכשיו את מוכנה להסביר לי למה ישנת על ספסל? באמצע הרחוב??" הוא שאל בסקרנות.
"לא" אמרתי בקצרה ונשכבתי על המיטה, הוא נאנח "טוב..אבל אם תרצי לספר אז תספרי לי טוב?" הוא שאל בחששנות.
"אוקיי" נאנחתי והוא חייך ויצא מהחדר, "שחר!" צעקתי לו "כן?" הוא חזר במהירות עם חיוך על הפרצוף "הדלת" אמרתי והצבעתי על הדלת הפתוחה. הוא צחקק ואמר "לילה טוב", "לילה טוב" אמרתי מיד אחריו, הוא יצא וסגר את הדלת אחריו.
סגרתי את האור, התכסיתי בשמיכה ועצמתי את עיניי, מחשבות מילאו את ראשי..
לבסוף נרדמתי.
תגובות (0)