תנו לחיות בשקט – פרק 3
אני הכי חזקה.
הם לא יודעים את זה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
בדיוק כשעוד אחד מהכלבים של טום התכוון לתת לי אגרוף בתוך הבטן, המורה נכנסה לכיתה. כולם ישבו במקומותיהם במהירות וטום לחש לי "יש לך מזל היום" והוא והכלבים שלו צחקו והלכו.
למזלם המורה לא ראתה את זה.
לכל אורך השיעור ילדים זרקו עליי ניירות, ירקו עליי דברים מתוך קשים, וצחקו. נשארתי עם אותו מבט ריק. המורה לא שמה לב.
לא הקשבתי כל השיעור. זה לא משנה, בכל מקרה אני ייכשל.
נשמע צלצול ויצאתי הכי מהר שיכולתי מהכיתה. יש עוד שיעור אחד אחרון ואז הולכים הביתה.
סוף סוף.
השיעור האחרון היה בדיוק כמו כל השיעורים-זורקים, יורקים, וצוחקים עליי. אני כבר רגילה לזה.
ישבתי באוטובוס לבד, כמו תמיד, וחשבתי.
כשהגעתי הביתה אמי לא הייתה בבית. רק עידו היה (עידו זה בעלה). הוא שאל אותי איך היה בבית ספר ואמרתי לו שהיה בסדר, שיקרתי, וחייכתי את החיוך המאולץ שלי. הוא חייך אליי בחזרה והלכתי לחדרי. נעלתי את הדלת, התיישבתי על המיטה, והתפרקתי.
הדמעות לא הפסיקו לרדת, הייתי אבודה, הייתי לבד בעולם, לא היה לי אף אחד.
היה לי רק פתרון אחד.
הוצאתי את הסכין שמתחת לכרית שלי, וקירבתי אותו אל ידי.
תגובות (0)