תן לי להרגיש אישה
תן לי להרגיש אישה. פעם אחת בשנה, אני מבקשת. תן לי להרגיש אישה. בחיי מאז היותי ילדה קטנה אני לא מרגישה נשית. בגן- הייתי בחבורת הבנים, האלה שאוספים חלזונות בחורף, ובקיץ מתלכלכים בבוצקללה שהגננת הייתה מכינה. בפינת המשחקים כשמשחקים באמא ואבא- איכשהו יצא שהייתי האבא. ויש לי חוש זכרון מפגר לדברים לא חשובים כמו אלה. זה חרוט לי במוח. זהו הדפוס שלי למשך כל חיי. בהמשך- כשהגיע הגיל לחוגים אני כמובן לא ניסיתי שום חוג "נשי". לא ריקוד, לא ציור, לא רקמה. הייתי בקראטה 7 שנים. מוקפת בבנים, על בסיס קבוע, שני וחמישי במשך 7 שנים. ובבית הספר, כל היסודי, הייתי אפילו איום על הבנים. כולם פחדו ממני, ה"טומ-בוי". לא ידעתי להתלבש כמו בת. לא ידעתי להתעטר ולהתקשט כמו בת. גם הצורה של הגוף שלי לא הייתה כמו של בת. אני בטוחה שכל נער או אדם מבוגר שנחשף אליי חשב שבעתיד אני אהיה לסבית, אתחבר לצד הגברי שלי. בינתיים, אני בכיתה י"ב וזה עוד לא קרה. אני מעוניינת בזכרים. הבעיה היא שהזכרים המעוניינים בי הם מעטים למדי. וזה עוד יותר גורם לי להרגיש פחות נשית. היה לי מאוד קשה להתרגל לעובדה שאני מתאפרת, שמה תכשיטים, לפעמים לובשת שמלות ועקבים, עושה מחליק ומשקיעה באסתטיקה שלי. היה קשה לאחרים גם להתרגל לשינוי. זה היה מוזר- פתאום לרגע הרגשתי נשית. אבל ברגע שהכל ירד, גם הרגשת הנשיות שלי ירדה. אנשים מסביבי רק חשבו על המראה החיצוני שלי, איך שאני מעוצבת- "אבל יש לך תחת וציצי, את בצורה של אישה". כן, אני מעוצבת כמו אישה, אבל אני עדיין לא מרגישה ככה. בשנותיי בתיכון היו לי כמה בני זוג ואיתם הרגשתי הכי נשית בעולם. כי הם, הגברים הכי "סטרייטים" בעולם, גבריים, מעוניינים בי- בבחורה צעירה. אבל כשאני לא ליד גבר, שמגדיר את עצמי כגבר אני לא מרגישה נשית. לא יעזור אם אני אלבש שמלה, עקבים, אתאפר ואמשח את עצמי באודם, אני לא מרגישה נשית. ולכן אני מבקשת- רק למחר… תן לי להרגיש אישה.
תגובות (0)