תירוצים

אני שברירית.
והשיברון מגיע בזמן מדויק של התקופה בחודש.
זהו חסד של אלוקים.

לא מסוגלת לנקות לשבת, כי קשה להתעסק במגב ומטלית כשהלב מרוסק?
תאשימי בזה את הכאבים בגב התחתון.

לא מסוגלת להיות אמפתית ונחמדה?
תנופפי במדדי האסטרוגן ונראה אם למישהו תהיה בעיה.

לא מסוגלת לקום מהמיטה?
תגידי שאלו הכאבים בקרביים. לא בצד שמאל של החזה.

את יכולה להתפרק בלי שאף אחד ישים לב, שהיית כבר מפורקת מבפנים. כמו תפוח שליבתו אכולה למחצה ולא ישר רואים את הפגמים.

אבל אני יכולה לגלות לך מעט מאלו.
לא מדובר בפגמים מאוד הרסניים.
זו פשוט התקופה הזאת בחודש שמוציאה הכל על הפנים.

אבל כשממשיך לכאוב גם שבועיים אחרי, אני נשארת נבוכה ללא מילים. לא מסוגלת לקום מהמיטה, לעזור ולהיות אלו-הית.

הפעם אין תירוצים. הפעם רואים את הריקבון על הפנים.

אבל אני לוחשת לעצמי. אולי גם לך.

תמצאי בי יופי. תמצאי בי ברכה.